TO BE OR NOT TO BE

יום חמישי
הראש מפוצץ במחשבות ואני לא מצליחה להוציא אותן על הכתב. אני מנסה להעסיק את עצמי בבית כדי שלא אהיה עסוקה כל הזמן בלטחון דברים בראש.
אתמול הגשתי תלונה רשמית במשטרה על גניבת זהותי במיילים שלא אני שלחתי. השוטרים ישבו פה יחד איתי בבית של אחותי. הם היו שניים ופשוט גוללתי לפניהם את הסיפור. אני שמחה שזה מאחורי ועכשיו מה שנותר לי זה לחכות ולקוות שימצאו את מי שעשה את זה.
הרכב שלי סוף סוף במוסך. היום יתנו לי הערכה של הנזקים וכמה זה יעלה לי.
אתמול הייתי בראיון עבודה. היה טוב. אני חושבת שהשארתי רושם טוב. לפחות ככה אני מקווה.

אני חסרת שקט. קמה, הולכת, יושבת, מדליקה סיגריה, שומעת מוסיקה, ועוד פעם קמה, מתיישבת, מדליקה סיגריה, מכינה עוד כוס קפה, ממלאה תשבצים, עוברת לעשות משהו אחר, בקיצור – חסרת שקט, מוכרחה שינוי, מוכרחה לעשות עם עצמי משהו.

כל יום מדברת עם ע' בטלפון למרות שאנחנו לא ביחד, מעודדים אחד את השני. הוא מצא עבודה וטוב לו ואני שמחה בשבילו. הדברים מתחילים להסתדר לו. הוא שכר דירה, התחיל ללכת לפורום צעירים בעירו ומתנדב שם. בקיצור – לאט לאט הוא חוזר למסלול החיים האמיתיים.
מדברת לא מדברת עם הפרוד שלי. ישנה התרחקות. לא יודעת אם רק מצידי או שגם מצידו. מדברים נטו על הילדים ועל צורכיהם, וזהו כמעט.

בא לי לדפוק את הראש בקיר, בא לי לצרוח, בא לי להכאיב לעצמי, בא לי להתפרק, להשתולל, להתפרע. קיבינימט על כל העולם המזורגג הזה!