החיים בורוד

אני אוהבת מוסיקה שגורמת לי להרגיש,
להרגיש טוב,להרגיש רע, זה לא משנה
פשוט להרגיש, מוסיקה שנכנסת לנפש, שמטלטלת
יש לא מעט שירים שעושים לי את זה, לא המון אבל גם לא מעט.

אני רוצה לשתף אתכם באחד כזה,
אחד כזה שלא משנה כמה אני אשמע אותו, המילים, המוסיקה פשוט גורמות לי לכאב נעים.
זה לא שיר דיכאון, הוא גם לא עצוב, אל תטעו, זה שיר עם אמת, שיר שלוקח אותי לטיול בתוך הבפנים שלי,כל כך אמיתי!!!


בתוך הצינורות/ אלג'יר

אני מעשן רק כשאני צריך.
אף פעם לא יותר ממה שאני צריך.
אם היה לי כח הייתי קם וצועק.
בורח מתפרק אף פעם לא חוזר יותר.
מליון כדורים,
נותנים לי הרופאים.
שלא אצעק שלא אצחק,
שלא אתעורר יותר. זה משחק.
משחק מתוכנן היטב,
שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע. לנוע ומהר.
מאש הצלפים מאש המחשבות מאש החלומות.
אני בתוך הצינור.
עכשיו ארבע בבוקר,
מזיע מתחת שמיכת כותנה שחורה,
מסתכל על התיקרה העקומה.
הייתי רוצה לאהוב אותך.
בלי לחכות.
בלי הפסקות.
כאן ועכשיו בין ההריסות.
לקחת אותך איתי לתוך הצינור.
עכשיו מתחילה מוזיקה של מחלה.
מוזיקה של גהנום זה לא אושר.
זה סתם חיוורון.
אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי.
יגיע הסתיו יסלק ממני את כל הליכלוך.
והלילה,
אתה הולך לחלום את כל החלומות הכי יפים שיש.
החלומות שלנו זה הסיפור האמיתי.
עכשיו אני מושלם.
עכשיו אני לא זוכר שום דבר קטן,
אפילו לא פרט קטן.
ויש ויש ויש
ויש את כל הזמן שאפשר, שנשאר, חודש, חודשיים.
אולי שנה אולי יותר.
הכדור בתוך הדם,
אין כבר מחשבות,
אין כבר קולות,
יש רק אהבה בין ההריסות.
אני בתוך הצינורות.
כבר כמה ימים.
כבר כמה שבועות.
כמה שנים טובות.
אולי איבדתי כל תחושה,
חושב שאני עף אבל בעצם על הריצפה.
אז שותה את הגשם המלוח.
מסומם מהים, שיכור מהרוח.
אני בתוך הצינורות.



ואם אתם רוצים לחוות את זה יותר חזק,
אתם מוזמנים להאזין לשיר באתר הבא של מועדון הבארבי.
הוא שם עם עוד הרבה יצירות מופת.

http://www.barby.co.il/radio.asp