לפני 13 שנים. 15 באוקטובר 2011 בשעה 15:34
מתקשה להגדיר אם אני מבולבלת יותר או מבינה יותר.
האלק היה אצלי אתמול-היום.
כל הלילה ישבנו ודיברנו.
כל הבוקר התנשקנו והתחבקנו.
שנינו לא הבנו את פשר התזמון והתיאום המשונה, שאחרי כל השנים בא לנו שוב אחד את השנייה, דווקא עכשיו, אפילו יותר מאז.
היינו פעם כאלו ילדים אבודים...
והיום להיות בידיים שלו, להרגיש את השפתיים שלו, זה הרגיש כל כך, כל כך בבית.
הבנו ששנינו הגענו לאותה נקודה בחיים וצברנו ניסיון דומה, כל אחד בנפרד, וכנראה מחפשים את אותו הדבר;
הוא שתק, גם אני, לא יודעת על מה הוא חשב אבל לי זה עשה צביטה בלב.
לדעת את זה דווקא עכשיו
והוא נמצא פה רק שבוע-שבועיים בשנה,
זה משהו שאי אפשר לתת לו אפילו הזדמנות להיבחן. זה לא פרקטי.
אז אמרנו שנעשה את זה שוב בעוד 5 שנים, ניפגש בסביבות כיפור ונשלים פערים....