חלמתי על מר קו.
לא זוכרת מה היה שם, אבל הוא היה שם. כמשהו, מישהו שהוא חלק מהחיים שלי.
והתעוררתי וזה עיצבן אותי. עיצבן אותי שהוא בכלל בראש שלי.
אני יודעת שהוא רוצה לדבר איתי, שהוא מתחרט על מה שעשה ואיך שזה יצא
אני יודעת שהוא היה מת להכנס לי לתחתונים שוב, ואולי גם יותר עמוק מזה
יש לו חיוך אוטומאטי כשהוא רואה אותי, שנדיר שהוא מצליח לכבוש
ואם הוא בסביבה שלי הוא כולו מתבלבל, בקושי מצליח להתרכז בסיגריה שלו.
והוא פשוט אדיוט, באמת פשוט אדיוט.
כמעט ברמה שלי.
כי אני חושבת עליו כבר נראה לי יותר זמן ממה שבכלל היינו יחד.
עוד ילד מגודל שאני לא מצליחה להוציא מהראש....
זה דווקא אלו שהתייחסו הכי רע. אלו שקלטתי רק טיפה מאוחר מדיי שגרמו לי להקטין את עצמי ולרדוף אחריהם.
אלו שידעתי מראש שאין בזה שום דבר רציני והתעלמתי לגמרי מתמרורי האזהרה.
ועם הידיעה, קשה להתאפק ולא למעוד. כי בא לי גם.
אוף. אני צריכה מחליף. הסחת דעת, תעסוקה חדשה.
לא באמת יעבוד לי עכשיו סתם בפשטות להתרכז בלימודים.
אולי רק על כדורים..
לפני 12 שנים. 4 בנובמבר 2011 בשעה 23:20
