לפעמים תגובות של אנשים יכולות לגמרי לשנות את ההרגשה שלך כלפי עצמך.
לא מדברת על תגובות וירטואליות מן הסתם ולא על תגובות לסיטואציה ספציפית
אלא אליך, כאדם, בכללי.
ולא צריך שיאמרו משהו מסויים אלא פשוט מרגישים את זה.
קשה לומר אם זה יותר טוב או יותר רע כשמקזזים הכל.
יש בחור-ילד מתוק אחד בעבודה, מתוק-מחורפן,
יוצא לנו הרבה לעשות משמרות לילה יחד.
מרוב שהוא משיגינע כזה מאוד קל לפספס שיש מישהו באמת מקסים ורגיש מאחורי כל הבלגאן.
ולאחרונה התגובות שלו אליי יותר ויותר חמימות, לא בצורה רומנטית אלא חברית, מפרגנת כזו
וגם לא ברמה היסטרית כמובן אלא בין חירפון למשניהו, עד כמה שאפשרי.
וככה ככל שאני יותר זמן בסביבה הקרובה שלו אני מרגישה יותר בן (בת) אדם טוב.
זה בטח נשמע לגמרי הזוי, אבל הוא כאילו מראה, reflects בהתנהגות שלו שזו הסיבה שהוא מעריך ו/או מחבב אותי.
זה מרגיש נורא טוב מצד אחד
אבל מצד שני, זה משהו שאמור להיות ברור לי. שאני יודעת. שאני אדם טוב,
או לא יודעת אם כזה טוב אבל לפחות כלפי אנשים שאפילו קצת אכפת לי מהם יש לי לב ענק.
וזה מין קטע כזה כי הוא זה שנותן לי להרגיש ככה
ומצד שני הוא כזה מין בנאדם שהוא לגמרי לגמרי הוא. אישיות אינפנטילית מקסימה שיוצאת בכל מצב בכל מקום,
מישהו כזה שנראה שלא ממש משנה לו אם זה מתחבב או לא מתחבב על אנשים סביבו -
הוא אפילו לא שוקל לשנות את עצמו או את ההרגשה שלו כלפי עצמו.
הייתה לי חברה מאוד טובה כזו פעם.
היא פשוט הייתה היא. take it or leave it - היא מתה על עצמה.
זה לא עניין של חוסר מודעות או משהו, אלא פשוט החלטה לאהוב את כל החבילה שלך,
לדעת לשפר אבל מצד שני לא לשקול בכלל להילחם במה שאי אפשר או שאין צורך אמיתי.
גם אני רוצה.
מצטערת מראש אם זה נשמע כמו בליל של משפטים לא קשורים, לי זה כרגע מתקשר אבל אני חולה מתה וערה כבר מיליון שעות אז אולי אני בהזיות :)
לפני 12 שנים. 1 בדצמבר 2011 בשעה 6:40