באמת טוב שנזכרתי בגילי המופלג.
אבל בא לי בא לי בא לי!
לפני שלושה שבועות עשיתי את אחד הפירסינגים שאמורים להיות מהיותר כואבים ומאיטי ההחלמה שקראתי עליהם.
צד אחד עדיין טיפה מדמם כשאני מציקה לו, אבל הוא מציק לי! קיבינימאט, שיחלים כבר.
אז בקיצור, אם little ol'e me הצליחה לשרוד אותו בגבורה, אני מאמינה שאני אוכל לגבור את רובם.
אני אחכה עוד לפחות שבועיים-חודש לראות שזה מחלים יפה ושכשאני מחליפה למתכת הגוף לא משתגע לו, למרות שכשההוא הישן באוזן נסתם הוא אפילו לא השאיר אחריו זכר, אז זה סימן טוב. ואני גם לא מרבה להצטלק בכללי.
ועדיין משום מה זה קצת מלחיץ.
ומצד שני ממרומי גילי, עד כמה שזה מצחיק, אני הרבה פחות פוחדת מפעם. אז יאללה, פצע, אז יאללה, צלקת. כאילו זה לא קורה גם ככה, ונפצעתי הרבה הרבה יותר בברוטאליות פעמים רבות בתנאים מאוד לא סטריליים ובלי אפטר-קייר ולא חטפתי שום זיהום (טפו). אז מה זה עוד דקירה פה דקירה שם?
אז הבא שאני כנראה הולכת לעשות יהיה מתחת ללשון, בדבר המחבר הזה שאין לי מושג איך קוראים לו בעברית. נראה איך אני מסוגלת לסבול משהו שמציק לי בתוך הפה וזה פירסינג מאוד קליל, מקסימום מעיפים אותו. סיכוי טוב גם שאני פשוט אחורר אותו בעצמי.
ואני רוצה גם בפיטמה אבל מתה מפחד, נראה אם אצליח להתגבר מתישהו, ושוקלת אולי בטבור כפרס לעצמי אחרי שהבטן בקרוב תהייה שטוחה מאי פעם (פילאטיס for the win!) ובטח עוד כמה באזניים בשביל הכיף. אם הייתי חוזרת לגיל 16 הייתי סופסוף עושה גם בגבה כמו שבאמת רציתי אז, אבל כנראה שזה לא ייראה כל כך מרשים היום בראיונות עבודה. ולצלק את הפרצוף גם ממרומי גילי לא נשמע כזה רעיון טוב.
ויש בנוסף את שלוש הקעקועים המתוכננים כבר שנים אבל זה שוב יידחה לתקופה אחרת, בשביל זה צריך עוד הרבה יותר אומץ ועוד לא התחרפנתי מספיק 😄
אם לא הייתי יודעת יותר טוב הייתי בטוחה שזה בלוג של איזו טינאייג'רית משועממת.
הו וול, בראש זה בדיוק המצב. אז מה? :]
לפני 12 שנים. 11 בדצמבר 2011 בשעה 23:56
