עשיתי שטויות, חושילינג שטויות....
ולא היה טוב כמו שציפיתי.
אולי מהלחץ של הלעשות שטויות,
אולי מהמעמד לא הצלחתי מספיק להשתחרר
ואולי סתם לא היה כזה טוב ולא נעים לי להודות...
אבל יש לי תיאוריה אחרת.
אם אני לא לפחות קצת מאוהבת, אני לא מספיק מתרגשת
ואם אין מספיק התרגשות, אין רטט.
אני נוטה להאמין שזה העניין.
אני כל הזמן מנסה להוכיח לסביבה וגם לעצמי עד כמה אני כזאת אמזונה חזקה ועצמאית
ורק ממש לאחרונה אני מתחילה להתרכך ולהודות...
(עזבו אותי באמא'שלכם, נו.) אני בחורה. I'm every woman וזה.
עם כל הטוב ועם כל הרע.
לא שאני לא חזקה ועצמאית, אבל אני כמו בחורה כזאת, לא כמו גבר.
אני יכולה להפריד סקס מאהבה - אבל אין לזה את אותו הטעם.
והיום קשה לי הרבה פחות מאתמול להודות,
בא לי על זה.
זה חסר, אני מרגישה numb, אני מרגישה כמו גוש קרח.
ועם הזמן נעשה רק ויותר ויותר קשה ורחוק להשיג את תחושת הפרפרים בבטן הזאת
וכל פעם שנפגעים ומתבגרים הפרפרים נעשים יותר חסרי רצון למתוח כנפיים בכלל...
אז הגוף כרגע מרגיש דיי מסופק ורגוע
אבל הראש באדישות גמורה.
מבין הפעמים היחידות שלא באמת שינה לי אם לישון לבד...
לפני 12 שנים. 31 בדצמבר 2011 בשעה 12:37
