בקטע רע.
נתקעו לי החיים.
ההורים המדהימים שלי באו היום בהצעה לממן לי לימודים, מה שאבחר בגבולות ה'לימודים מעשיים' בעיניהם ואפילו לעזור לי כלכלית קצת מסביב כמה שהם יכולים... תמיד הציק לי חוסר התמיכה והקיבעון שלהם בכל דבר שרציתי ללמוד שנראה להם לא רווחי או שקשה להשיג בו עבודה ו/או פרנסה מכובדת, כי לשם הנטייה הטבעית שלי הולכת, אבל ברור לי שהכוונות שלהם תמיד טובות ונובעות מדאגה...הרבה מאוד דאגה... והם גם יודעים שיש לי מוח ענק ואני יכולה, בפוטנציאל, להמון.
הבעייה היא, שלא בא לי. כמעט כל דבר יכול לעניין אותי, תמיד מגניב אותי לדעת דברים חדשים וללמוד איך עובדים דברים ואפילו לעומק, אני מוכנה להעביר את כל החיים שלי בלימודים. אבל השאלה היא אם אני רוצה לעסוק בדברים האלו. ה"פרקטיים", ה"רווחיים"... וככל שאני מכירה את הדברים לעומק, התשובה היא - אבסולוטלי נוט. ממש לא בא לי לשבת בחברת הייטק מפונפנת ולתכנת אל תוך הלילה כל יום, וזו הייתה הבחירה הראשונה שלהם בשבילי מאז ומתמיד, "הבת שלי גאון, היא תהייה מהנדסת מחשבים", זה מה שפימפמו לי מאז שאני זוכרת את עצמי.
ואני רואה את האנשים האלה כל יום. על פניו יש להם אחלה פרנסה ואחלה חיים והם מסודרים והכל, אבל העבודה הזאת.... כל כך יבשה. כל כך משמימה. מדבר. החיים שלך סובבים סביב מוצר שעושה כסף - וזהו, בזה זה נגמר. אתה יושב לפחות 10 שעות ביום במשרד עם נוף חביב במקרה הטוב תחת נורות פלורסנט לבנות וכותב. וכותב וכותב עד צאת הנשמה ושובר את הראש וכותב ופתאום עולה על רעיון לא צפוי איך לייעל איזה פיפס, ובין זה לבין הפסקת צהריים באחת המסעדות למטה, זה ההיילייט של היום שלך. של השבוע שלך.
המוצר הבנזונה הזה הוא כל החיים שלך, ועוד מלחיצים אותך השכם וערב עם דד ליינים שלרוב לחלוטין לא ריאליים, ושבוע-שבועיים לפני השקה או שדרוג משמעותי אתה יושב כמו זומבי מול המסך, אפילו לא רואה אור יום, אבל העיקר יש לך רכב ודירה מגניבה. רכב שיקח אותך הבייתה גמור ושפוך ובבית המגניב שלך מיטה שלא תרצה לצאת ממנה מהרגע שהגעת ועד יום העבודה הבא.
ואתה לא רואה אנשים חדשים כמעט אף פעם ואתה לא תורם לחברה מלבד מס הכנסה וב-99% מהמקרים רוב הכסף שאתה באמת עושה הולך לכיס של מישהו אחר.
בקיצור אני מאמינה שהפואנטה הועברה,
אז חזרנו לנקודת ההתחלה - אני תקועה. התפקיד כרגע לא מקדם אותי לשומקום בניגוד למה שציפיתי בהתחלה, ולימודים.....לימודים "פרקטיים".. אני לא רואה את עצמי שם בכלל.
בא לי לשנות, בא לי ליצור חוויה, בא לי לשמח, בא לי להגניב, בא לי לעשות משהו בעל משמעות אמיתית. זה מה שאני עובדת עליו כבר ונהנית ממנו אבל הדרך מאוד ארוכה וסופה לא ידוע בכלל...
6 וחצי בבוקר לפני השינה ואפילו בתוך הראש אני לא ממש מצליחה להסביר את עצמי לעצמי, רק מרגישה תקועה. אני לא טובה בהתמודדות עם שיגרה, אני חייבת להתקדם לאנשהו בינתיים, חייבת לשנות את היומיום שלי. צריכה עוד אתגר, אבל אמיתי, משמעותי. צריכה לסובב משהו ב-180 מעלות, אבל כרגע אין לי מושג מה.......
