לפני 11 שנים. 30 באוקטובר 2013 בשעה 23:11
פחד. גם שם הוא היה. ואני כבר לא יכולתי להאמין יותר...
היית ממש ממש קרוב, אני לא חושבת שאתה מבין עד כמה, כל כך קרוב לשבור אותי לחלוטין, לרסק הכל לאבקה.
לא יודעת בעצמי איך עוד החזקתי שם, ויש חלקים שכבר הצלחת, על מקצתם אפילו לא תדע.
בכל אופן לאסוף רסיסים ולחבר חזרה... זה לא בא בקלות. עוד הרבה פחות מההחלטה. זה תהליך שלוקח זמן וגם אי אפשר כבר לתקן במאה אחוז.
אבל עם עבודה קשה לפעמים מצליחים גם לבנות גירסה משודרגת... מי יודע.
כרגע אני לא יכולה לחשוב בכלל קדימה ואיך החודש away שלך ישפיע.
איך תמיד לגברים בחיים שלי יש קטע דפוק כזה של תזמון? תמיד.
מה נראה לך, עכשיו?! באמת?? אפשר בבקשה זמן להתאקלם כאילו???
ואפשר קצת פחות לפרק לי את הצורה בדיוק עכשיו?
טאקט, נו....
הגברים של קיקי.