לפני 10 שנים. 17 במאי 2014 בשעה 22:27
חושבת איך הגעתי לנקודה הזו
מי שאני, איך שאני
לבד, עצובה, משועממת ועלובה.
פעם המבט לעתיד היה כזה ורוד
והיו באמת סיבות טובות;
איכשהו בדרך הבריאות נדפקה
והכל התפורר איתה. הכל.
עד לא מזמן אמרתי ש-
טוב, זו הייתה השנה הכי קשה
אבל הנה, עליתי על זה, סופסוף, ועוד בכוחות עצמי, זהו - זה נגמר...
לא.
לא רק שזה לא וודאי -
כשהצלחתי סופסוף לפקוח עיניים גם התחוור שזו עבודה קשה אפילו יותר עכשיו
וזו לקחה עשור מאז שהתחלתי (!!).
נזקים גוררים נזקים גוררים נזקים
והאנרגיה כבר כמעט על ה-0 והדלק אזל.
לא נשאר לי כלום.
הלוואי שיכולתי להגיד שהנזק רק פיזי
בלי לחשוב פעמיים הייתי נותנת עוד 5 שנים כאלו אם הוא היה רק פיזי....
הכל סביבי התפורר
ונגמרתי בדרך...
אני לא אני.
קליפה
חלולה.