לפני 18 שנים. 14 בספטמבר 2005 בשעה 18:30
תום אהב לנשוך את ציפורני ידיו בילדותו,לפעמים היה נושך את ציפורניו עד שבשר אצבעותיו מכוסות בדם קרוש. המנהג של תום גרם לאימו לצאת מדעתה, תום לא ידע למה, כנראה מתוך הרגל.
אמו של תום ניסתה בכל מיני דרכים על מנת שבנה יחדל מההרגל של אכילת הציפורניים. מרחה
חומרים כימיים דוחים בעלי טעם מר וריח סירחוני, כלום לא עזר תום המשיך בהרגלו.
כניסה לבית-הספר, תום עמד ליד אמו ולא יכול היה להתאפק.
"אל תינשך את האצבעות אמרתי, זה הרגל איום אני מתחרפנת מזה."
"סליחה אימא,"
"מחר אני לוקחת אותך לדר' ג'ק מומחה בהתנהגות כפייתית"
"טוב אימא"
דר' ג'ק איחר למרפאה שלו, לא מזמן העתיק את הקליניקה שלו למיקום חדש.
מרוב מהירות להגיע בזמן לקליניקה שכח ליטול את הכדורים שלו, הרגשה של אי נוחות
חלחלה בגופו המתוח. הפקק השתרך בנחת, בעודו מקיש על גלגל ההגה באצבעותיו מסתכל בבחורה
בלונדינית בעלת חזה שזוף במרצדס מצידו השמאלי של הפקק מעטרת את ציפורניה הארוכות בלק אדום חושני בוהק.
נו לעזאזל, חשב ודפק עם כף ידו את גלגל ההגה.
איחור של שלושים דקות הגיע למרפאה,
"בוקר טוב דוקטור, " המבטא הצרפתי שלה צמרר את גופו הוא שנא את זה.
"הפציינט של שמונה ושמונה וחצי מחכים לך דוקטור,"
"תני לי כמה דקות בטי," ג'ק סגר בחופזה את דלת חדרו לא לפני שהספיק לנעוץ מבט חטוף בפדיקור של בטי החושנית.
ג'ק נעמד מאחורי הדלת, נשם כמה נשימות עמוקות. מתוך כיס מעילו רשרשה קופסת כדורים, ג'ק נטל שני כדורים אדומים. הנפילה לתוך הכיסא במשרד יחד עם הנוף של העיר בקומה חמישים ואחת סיפקה קצת מנוח. ג'ק היה מאוד תשוש, לילה נוסף של חוסר שינה , לילה שכמעט קרה משהו נוראי, חשב.
תום הקטן ישב בסובלנות יחד עם אמו ממתינים לדר' שיקבל את פניהם, היא חשבה על בנה
ועל המנהג של בנה,מנהג שלא עזב אותה במנוחה. אמרו לה שזה יחלוף עם הגיל אבל היא התעקשה.
תום היה בן אחת עשרה וזה לא היה נראה לה טבעי שבגילו הוא ממשיך לאכול ציפורניים.
מחשבות הלילה של אתמול עלו במוחו של ג'ק, זונה שאסף לא הייתה ממש מוטרדת ,היא פגשה
לקוחות מוזרים מכל הסוגים חלקם דרשו שירותי סאדו מאזו או פטיש מוזר ככל שיהיה,
אכילת ציפורניים נראה לה סביר ביחס לסטיות שנדרשה לספק בקורות חייה.
הרכב עמד מאחורי חניון סופרמארקט, היא לא הייתה בטוחה כמה לדרוש עבור מה שגם ככה
לא היה מובן. ג'ק בחר בה בגלל גילה הצעיר נראתה לו בת שמונה עשרה לא יותר שיער שחור,עיניים
עצובות שחורות ועור חלק בהיר. המניקור שלה לא היה מן המשובחים שג'ק ראה דווקא חוסר הסימטריות הזנחה ולכלוך עדין בציפורניה גרם לפרפורים בבטנו.
ג'ק אהב ציפורנים לא שוות בתצורתם ועוד יותר גירה אותו שהן קצת מלוכלכות.
היא הסירה את הטבעת מידה, הוא החזיק בידה העירומה, מביט ביד החיוורת, זרם של טירוף חושים
זרם לאורך גופו מהגרון ועד לקרבי ביטנו הוא יכול היה להרגיש את דופק ליבו הולם, זרמי הדם בגופו
השתוללו וכאב חד שרר בצידו השמאלי של חזהו איבר מינו התקשה והרטיב.
יכול לראות עצמות ,ורידים, גידים, פרקים הקטנים, העור הדק שמכסה את ציפורני ידה הקטנה, עדיין נערה חשב.
ג'ק הוביל את ידה לעבר פיו תוך שהוא מפריד את האצבעות ובוחר באצבע המרכזית. ברכות עדינה
הכניס את האצבע לתוך פיו מתחיל ללקק ולמצוץ בתאווה מוזרה מקצה האצבע ועד לחיבור הציפורן.
הציפורניים הנהדרות הללו כל כך טעימות הוא יכול היה לחוש את טעמן בלשונו הוא המשיך למצוץ לאט
אצבע אחר אצבע, הוא מצץ את כל ארבע האצבעות באיטיות, חזר לאצבע המרכזית, הרגיש את הלחות שעל הציפורנים שגרמו לו לרצות לאכול ציפורניים של הכלבה המסריחה, לעיסות קטנות
שיטתיות נשמעו בחלל הקדילק השחורה המעופשת מריח סיגריות.
במה אוכל לעזור לך גב' המילטון שאל את הפצינטית הראשונה שלו,
אממ נראה לי ששוב אני סובלת מאותם הפרעות, ג'ק היה מרוכז במחשבות של ליל אמש
הוא לעס את ציפורניי היצאנית, משועממת מחכה לסוף בנחמה מהתשלום הנאה שקיבלה למפרע חמש מאות שקל סכום כפול ממה שדרשה בד"כ, הפצירה בג'ק לסיים את מעשיו, דבריה גרמו לו לאבד את מצב רוחו האובססיבי למצב של כעס, שהצליח להסתיר, עצם את עיניו בלע רוק מהול בחלקיקי עור וציפורניים, המשיך למצוץ במתח.
"זה ממש מטרד דוקטור, עד כדי כאב נוראי" גב' המילטון מלמלה באוויר החדר החנוק.
הציק לו חוסר הסבלנות של הזונה הוא שיחרר את אצבעה מפיו והסתכל מעבר לשמשת הרכב לעבר הירח החיוור והמשקיף. ג'ק לא אהב את הצורך הזה, זה לא היה באשמתו לא הייתה לו ברירה, הוא היה זקוק לתחושת הרפיה. כשהזונה החלה לצאת מהרכב, ישבנה הורוד נגלה מבעד למיני השחור צמוד, ג'ק אחז בזרועה.
" מה אתה עושה, בבקשה תעזוב אותי " נאבקה בו.
ג'ק הושיט את ידו לעבר תא הכפפות והוציא משם סכין מטבח שבהקה מקרני האור של הירח,
צעקה לעזרה, ג'ק לא הצליח לאחוז יותר בידה היא ברחה במהירות ככל שיכלה בזכות התפרצות אדרנלין של פחד היסטרי.
ג'ק התניע את רכבו וברח גם הוא , בדרך חשב לעצמו בפאניקה איך לעזאזל זה קרה לי אני לא זהיר
איך הגעתי ממצב של ליקוק הציפורנים לסכין, האם התרופה הפסיקה לעזור...
"אם תוכל לרשום לי שוב מרשם כמו פעם קודמת, אני אשמח"
"כן, תזכירי לי גב' המילטון הרמוקסיטול, נכון ? "
"אכן דוקטור, אנחת אושר יצא מגרונה של גב' המילטון"
הדלת נפתחה, בטי נכנסה עם התיק רפואי של תום, ג'ק לא יכול שלא להביט בציפורניה האדומות והמטופחות.
הוא שוב שקע עמוק לתוך מחשבות, התרופות כנראה כבר לא עוזרות, יכול היה להרגיש זאת ליבו הולם במהירות ועוצמה שגרמה לו פאניקה פנימית מוסתרת.
אחרי כמה נשימות עמוקות, הצליח להירגע מעט "תשלוט על עצמך ג'ק".
תום ואמו נכנסו לחדר, תום אחז בידה והתיישבו מהעבר השני של שולחן הדוקטור.
"טוב, מה הבעיה עם הילד ?"
"אממ, האמת שבסך הכל תום בריא פיזית, אני מרגישה קצת טיפשה דוקטור"
"אז מה הבעיה ? "
"אממ, תום נושך את הציפורניים שלו, לא מדי פעם אלא כל הזמן"
"נושך את הציפורניים ? " פיו של ג'ק נעשה יבש בפתאומיות.
"כן דוקטור"
"ניסית להשתמש הטיפולים הרגילים כגון ספריי כימי למיניהם ?" גיק התחיל להרגיש ממש לא בנוח
"כן, ניסיתי הכל, אני לא רוצה לתום שיגדל כאוכל ציפורניים"
"טוב, זה דיי נורמאלי לילדים בגילו, האמת שאני עצמי בגילו אכלתי ציפורניים, אני נזכר עכשיו"
"אימי הייתה מורחת על הציפורניים שלי אקונומיקה, כל כך שרף, כולם בבית הספר קראו לי איש האקונומיקה. לפעמים אני אוכל ציפורניים בכדי לברוח מהקולות שחוזרים לי מהילדות שלי".
"אויי, זה נורא, אני מתנצלת," אמרה בקול אמפטי.
"אל תצטערי, זה בסדר, היום יש שיטות מדעיות שמונעות התנהגויות כמו של תום, אז אל תחשוש תום"
ג'ק התחיל להגיש את הבטן מתכווצת ומתהפכת שוב ושוב.
ידיו הקטנות של תום העלו בפי של ג'ק ריר תוך שהוא בוהה באגרופים הקטנים שלו מונחים על השולחן.
תפתח את הידיים שלך מנוול קטן ג'ק חשב, לפתע חש בפאניקה האם אמרתי את זה בקול ?
"אתה בסדר דר' ג'ק ?, אמו של תום שאלה "
"כן בוודאי, לא מזמן הייתי מקורר קצת זה הכל"
"אני מבינה "
"אפשר להיות עם תום לבד לכמה רגעים "
"לבד ?, חשש הורגש בטונציה של קולה"
"כן לבד, איך אני אסביר לך לפעמים בעיה כזאת יכולה להיות פסיכולוגית"
"טוב, אני מניחה שאולי"
קמה מהכסא לכיוון הדלת. תום ישב מתוח, ידיו מאוגרפים ועיניו הביטו ברצפה.
"אני מבין שאתה נושך את הציפורניים שלך ?" שאל ג'ק
"אממ" תום אמר בשקט, תום הביט בג'ק בעיניים ילדותיות תמימות,
"בוא נביט בציפורנים הקטנות שלך תום"
ג'ק התקרב באיטיות כבדה, נשמתו הרעבה רצתה לראות ניצוץ קטן של ציפורן ילדותית.
ג'ק לקח את ידו של תום בעדינות עדיין, תום הביט בחשש,משהו לא היה בסדר.
תום הרגיש משהו מוזר במבט של ג'ק, מהורהר מדוע מחזיק ביד שלי, תום נירגע מעט
לאחר שהרגיש במגע העדין. לא היה הרבה מהציפורן, נאכל כמעט עד הסוף.
תום עצר את נשימתו כשהבין שג'ק מתחיל מלקק את אצבעותיו, כל כך חנוק שלא הצליח להוציא
צליל נישאר קפוא מבוהל.
ג'ק התחיל לנשוך את קצות שאריות הציפורן, ריר נזל מפיו של ג'ק עד לאמצע זרועו של תום.
אצבעותיו שלך תום היו חשופות וזה כאב, עדיין תום לא צייץ עד שג'ק ניגש למזוודה והוציא
סכין, צרחה מצמררת יצאה מגרונו של תום צעקה כל כך חזקה שהוא לא האמין שאפשר לצעוק.
כל הנוכחים בחדר ההמתנה קלטו את הצעקה חודרת לעצמותיהם, אמו של תום התמהמה קטנה,
הרגישה אגרוף ישר בבטנה, שורף מבפנים. בנה הקטן בסכנה.
קמה במהירות ממקומה לעבר משרדו של דר' ג'ק לפניה נעמדה גם פקידתו של ג'ק .
בתוך החדר ג'ק נאבק בתום בניסיון לקבע את ידו הקטנה, "תפסיק להתנגד חרא קטן ועקשן"
הוא צרח על תום.
ג'ק לאט לאט הצליח לאחוז בצורה נוחה את ידו של תום על השולחן כך שאצבעותיו מסודרות
כמו כוכב ים.
תום הביט בעיניו של ג'ק אחוזות טירוף מלאות בורידים אדומים וריר נוזל משפתיו, לתום מבט
שדרש לרחמים, פקידתו של ג'ק נכנסה יחד עם עמו של תום.
"בשם אלוהים דוקטור מה אתה עושה ?"
המבטא הצרפתי של בטי הסיחה את דעתו של ג'ק, תום ניצל את המומנט סובב את ידו הקטנה והצליח להתחמק מאחיזתו , ג'ק הרגיש שהוא מאבד מהאחיזה הוא תפס את ידו האחרת, לא יכול ללא אצבעות מילמל, נשך בשיניו את שלושת אצבעותיו של תום הקטן בחוזקה.
בטי ניסתה למשוך בכתפו שיחדול ממעשיו, ג'ק הסתובב והניף את הסכין לעבר פרצופה בעוצמה
בטי נהדפה לאחור, תום זחל על הרצפה שידו מדממת ללא הפסקה, ג'ק התקדם לעברו פיו היה מלא
בדם מהול בנוזלי פה, הוא רצה כל כך את ציפורניו של תום פיו טפטף מדם.
"בוא הינה נבלה קטנה, בוא אלי עכשיו ! "
ג'ק אחוז טירוף, ממש קרוב הסכין התרוממה באיטיות לכיוון הילד המפוחד, משום מקום יד מגואלת בדם אחזה בקרסול רגלו של ג'ק, בהילוך איטי ג'ק איבד את שיווי משקלו, תום הביט בידיו של
ג'ק זזות לאחור בניסיון להתייצב כנגד כוח הגרביטציה כמו ציפור שמנסה לעוף לאחור
חסר סיכוי, ג'ק נפל כמו עץ כרות, תום יכול היה לשמוע את אותו קול של עץ שנגזר עליו ליפול לאדמה.
ג'ק נפל ישירות על הכסא ההפוך, גופו השתפד ברגלי הכיסא ההפוך בחזהו ובבטנו קול עמום של כאב ניפלט ממנו וזרם דם ניתז על הקיר מפיו.
דממה עצורה.
אמו של תום הייתה קפואה בטוחה שאיבדה את תום, לאחר שחיבקה אותו, הבינה שלא.
ערפד
