סיפורים מהצד האפל

שלוש שעות אחרי חצות, אני מדליק את הסיגריה האחרונה.
שוב לבד ככה אני אוהב, הריח שלה עדיין עליי ניחוח קרם גוף דובדבני יוקרתי.
לא צריך לחכות לsms "אני מתחת לפוך... אוהבת 😄 ", חלק מהעבר עבר לתא אפל במסדרונות השכל 7239 שניות - התעללות בזמני היקר.

שנתיים קיים בי יצר יצירה, לא משתף אותן בד"כ, היא מדברת אני מקשיב בשקיקה, בינתיים
מנסר את הפניה ללא רשות, חותך פה מוסיף שם, מוריד עוד מסכה ועוד אחת וואוו היא ממש שונה,
צריך עוד שכבה, הדם מפריע מנגב את הפנים שלה, עכשיו הרבה יותר טוב.
לא יקר הפעם עשרים אלף, נראית כמו שאני אוהב.

אף סולד ודק, שפתיים מלאות, רגע נשאב בחזרה קצת זה נפוח מדיי, הסנטר ולסתות יוצרות טרפז גיאומטרי מושלם, גבות תלושות.

"למה אתה שותק "
"את יפה, אפשר לגעת בשיער שלך " לא היא לא ! גוף מושלם עם אף מכוער לא יכולה להיות, שקרן.
"בבקשה, אתה לא צריך לשאול "

היא סנובית מלומדת כביכול, למרות שאין לה בעיה לשכב עם כל עובר אורח
במקביל למדרגות שאנו יושבים תמורת שטר אדום של 200, עוד פרצוף עבור סכין המנתחים שלי.
מה אני עושה, ממלא בגלי קול את השכל שאני מיוחד ומעניין מנסה להצדיק ההצגה של סטודנט למשחק
במתנ"ס שכונת עוני קטן שחוץ מההתפשטות בחלל של המנקה ושושנה המיותרת אין עוד.

בימים הקרובים הנבל שבהצגה ישנה את פניה היפות לעוד פרויקט מסכה בארכיון.