זה היה היום שהיה 2
מחשבות ותהיות.........
כמה רציתי לקבל ממך התייחסות למייל של אמש. כמה ברור לי שאתה תגיב כשאתה תחליט להגיב ולא כשאני רוצה. כי הרי יש רק אחד כאן שקובע את הכללים, ולשמחתי זו לא אני. [אני כותבת את זה עכשיו ועובר לי בראש – שאתה יכול לומר – אולי היא רק "משחקת" אותה כדי למצוא חן בעיני? איך יכול להיות שבבת אחת היא נכנסה ככה ל"תפקיד". ואני, אני מרגישה כל כך טוב במקום הזה, כל כך נוח לי לא לקבוע, לקבל את קביעותיך, החלטותיך ולציית. יחד עם זאת ברור לי שזה בקושי רמז לבאות...]
אני נהנית מהתכתובות שלנו, גם מהידיעה הברורה שאני טועה כשאני עונה לך בשמך, כי לא בטוחה איך כן לכנות אותך (חשבתי שגם לך צריך להיות כינוי, כי הרי לתפיסתי מאסטר או אדון זה תאור/הגדרת תפקיד. אימצתי את מאסטר ופוסיקט. שניהם מדליקים בעיני), וכך זה מתגלגל....
אה, כן – נהניתי מאד מהחיפוש אחר העונש. והתפלאתי על עצמי שהרגשתי כל כך נוח להתפשט בפניך מול המצלמה.... כל כך נוח וטבעי.... כמעט פרס....:-)
תהיתי במהלך השיחה היבשה-בחלקה (נו כן, אני אחראית לשיעמום...ואתה אחראי לעניין שבהמשך...) אחה"צ האם אנחנו בסיטואציה בה נלמד להכיר אחד את השנייה לא רק בהקשר המיני-בדס"מי. אני מניחה שאין תשובות ברורות והכל פתוח, אם כי לך יש למעשה הגבולות שאתה מציב.... אני בכל אופן רוצה לקוות שהכל פתוח....
מקווה שאתה כבר ישן, ושיהיו לך חלומות נעימים, מתוקים כאלה...............
פוסיקט שלך
לפני 13 שנים. 20 באוקטובר 2011 בשעה 7:58