כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

קמתי מרוגשת. חושבת עליך כל הזמן. מרגישה אושר שכמותו אני ממש לא זוכרת מתי הרגשתי.
לא מצליחה להתרכז, חייבת להעלות על הכתב הכל...
ואתחיל משעות הצהריים של אתמול, כי הרי מה שהיה לפני כן, עד כמה שמעצם העובדה שהיה, חשוב – הוא כאין וכאפס לעומת ההמשך.
מהרגע שכתבת לי בצהריים שחשבת שאולי ניפגש בערב – לבי התחיל לדהור. התרגשות עצומה. כמו שכבר אמרתי לך, מאז שנפגשנו בקפה אני בעצם חושבת עליך המון, ומאז גם חושקת בך... מאד... בימים האחרונים, כשהרגשתי שהתכנונים קורמים עור וגידים עומדים להפוך למציאות, הרגשתי שאני מתעוררת לחיים. וזו לא פרפראזה.
כשנזפת בי אתמול על אי הציות שלי בקניית הקולרים – הרגשתי שאני לא בסדר בעניין, והבנתי שבעצם לא הייתה לי סיבה טובה לעיכוב בקנייה. הייתי מוכנה לעזוב הכל באותו הרגע, ולנסוע לכל מקום על מנת לקנות. כל כך שמחה שהרשית לי, וקניתי.... וכל כך שמחתי שאהבת את מה שקניתי....
השיחות שלנו במסנג'ר אתמול ריגשו אותי מאד, באיזשהו שלב הייתי כל כך רטובה שבדקתי אולי זה המחזור. וזה לא המחזור. פשוט הייתי רטובה בטירוף.
בניגוד להרגלי, הלכתי לישון בצהריים, רציתי להיות רעננה בערב. והייתי, ועוד איך... ולא רק בגלל שנת הצהריים....:-)
בכל השעות שלפני שנפגשנו לא חשתי כל פחד, לא חששתי, היה לי כל כך ברור שזה מה שאני רוצה לעשות, חשתי ביטחון מלא איתך, והאמת היא שזה היה מאותו מפגש מכונן בקפה. לרגע אחד של פחד אתייחס עוד בהמשך.
לקראת המפגש אמש לא ידעתי למה לצפות, ונראה לי שגם חוסר הידיעה הוסיף להתרגשות.
MM - אתה גורם לי לסוג של התרגשות שמעורר אותי, את כולי, לא רק את גופי. וזה נדיר אצלי.
אני כל הזמן תוהה, יותר נכון תהיתי – האם זה באמת זה? האם מה שבאמת היה חסר לי בחיי, ושמנע ממני אושר אמיתי הוא הצורך התת מודע שלי להיות כנועה? שפחה? האם באמת כשכל הזמן אמרתי שאני זקוקה לתחושת המוגנות מצד הגבר שלי, שאני זקוקה להרגיש האשה העדינה והרכה אל מול הגבר הגברי שלי על כל המשתמע מכך – זה בעצם הרצון והצורך שלי להיות נשלטת? אולי על סמך מפגש אחד לא נכון להחליט, אבל מאחר והרגשתי כל כך טוב אתמול, גם כששימשתי כמאפרה, גם כשהקולר היה בפי, גם כשנישקתי את רגליך, ובכל רגע ורגע – וזה לא היה כדי למצוא חן, אלא אני יכולה לומר שהרגשתי שאני מתחברת לעצמי, שאני אני, אז... נראה לי שהתשובה ברורה.
ואם אני משחזרת יחסי מין שקיימתי במהלך שנותיי – וחוסר ההנאה שלי מהם (תמיד אמרתי לעצמי שאני "לא מרגישה") פרט ל____, מתחזקת בי "ההודאה"...
אני יודעת שאתמול היית "עדין" ומתחשב ואני מודה לך על כך, MM. אהבתי כל מה שקרה אתמול, פרט למחזור. ניקיון ואסתטיקה חשובים לי מאד, ממש כמו לך. אהבתי את הריח שנדף ממך, הבושם שלך היה מעולה, וגם כשהיית בכוס שלי, הניקיון והריח היו מושלמים. לי לא היה נוח עם המחזור. אני שמחה בכל חודש כשהוא עדיין מופיע, זה בהחלט תורם לנשיות שלי ולתחושת הבשלות אך לא ההזדקנות... אלא שלא תמיד הוא מופיע ל- 3,4 ימים ונגמר. שלשום עוד היה ממש מעט ואתמול כבר לא היה כלום, עד ש.... וזה גרם לי מבוכה וחוסר נוחות. אני מאד מקווה שלא יקרו "תקלות" בחור התענוג. אקבור את עצמי אם יקרה משהו!
הרגשתי כל כך נוח איתך, כל כך טבעי. לרוב אני מרגישה חוסר נוחות אדיר להיות עירומה לצד גבר, בעיקר מאז ששמנתי. גם לפני ששמנתי, בתחילת קשר, לא הייתי טבעית וחסרת עכבות כמו שהייתי איתך אתמול. בעצם זה התחיל כבר כשפתחתי מצלמה לפני שבוע, במיטה, בלילה, ללא איפור... והמשיך כשביקשת שאתפשט מול המצלמה.
עונג מופלא היה עבורי להרגיש אותך חוקר את גופי.
עונג מופלא לא פחות היה עבורי לרגש אותך. עונג ואושר לדעת שלא תמיד עומד לך ואיתי עמד לך. עונג ואושר לשמוע ולהרגיש אותך נהנה ממני וממגעי.
כאב מענג. כאב מרגש. אמרת לי שיש לי סף כאב גבוה. ואם אמרת – מניסיונך – אתה יודע. אני תוהה האם כשכל היד שלך תהיה בחור התקווה הטובה, או כשתחדור אלי כך או אחרת אל חור התענוג, האם גם אז סף הכאב עדיין יהיה כזה גבוה? ... מרגש ומענג זה בטוח יהיה...............
רגע אחד של פחד. כן, אני כבר יודעת שזה גול עצמי. פחדתי באמת כשהעלית את הרעיון לצרף את החבר. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מאמינה שזה היה רק סוג של מבחן, מה גם שהבטחת שנהיה רק שנינו אתמול, אבל הרי ברגע שאתה שואל, לא כופה, זה משהו שיכול לקרות כך שאינך מפר הבטחה. יחד עם זאת, העובדה שהבטחת וידעתי שאתה מקיים הבטחה – [בזה לא היה לי שום ספק! ] – הרגיעה אותי מעט אם כי פחדתי. ממש פחדתי.
אני הולכת לומר עכשיו משהו שאולי יגרום לך לחשוב שבעצם האגו שלי עוד קיים אצלי – ובכל זאת אגיד. אני חושבת שאם אשכב עם עוד גבר כחלק מהקשר שלנו, בהוראתך מאחר ואני רכושך, כשנצא מהדלת וניפרד למכוניותינו – אני ארגיש רע מאד עם עצמי. כרגע יש אצלי עוד הפרדה בין מה שקורה מאחורי הדלת הסגורה, בתוך הסשן, לבין מה שקורה כשהדלת נפתחת ואני חוזרת לביתי. אני לא יודעת אם הפער הזה יילך ויצטמצם עם הזמן, אבל כרגע – לא משנה אם וכמה אני איהנה עם עוד גבר, יהיה לי קושי לקבל את עצמי כזונה אמיתית. כי כך ארגיש את עצמי. אני רוצה להיות הזונה שלך, ורק שלך. ואם אני עם עוד גבר אני גם הזונה שלו. אני יודעת שמה שאני רוצה הוא לא רלוונטי. אני רכושך ואתה רשאי לעשות בי כרצונך. ואני גם יודעת שאעשה כל מה שתגיד!
הקולר – אמרת שאני בניסיון, ואם אעמוד בניסיון תשים עלי את הקולר בסוף הערב. מאסטר שלי, ידעתי, הרגשתי, שלא אתחרט לרגע על המפגש ושבסוף הערב ארצה בך לא פחות מבתחילתו, כשם שידעתי שאתה תענוד לי את קולרי על צווארי. התרגשתי ושמחתי מאד כשענדת לי אותו עוד לפני סוף הערב. כשם שלא היססתי לרגע לתת לך את האגו שלי..........
בסוף הערב דיברת איתי על המשך התהליך, על בכי, על הצורך שלי להיות שפחה. כרגע זה לא ברור לי. הבכי- ביומיום אני מוצאת את עצמי בחודשים האחרונים בוכה מדי פעם. מאחר ואני די הרבה נוברת בנבכי נשמתי, אני יודעת שהגעתי לנקודה בחיי בה קשה לי כבר עם הלבד, ודי נואשתי מלמצוא את האחד. להתפשר – לא בא בחשבון, אז מה המסקנה? למה לא בכיתי אתמול? כי הייתי מאושרת. לא הייתה לי סיבה לבכות.
מאד אהבתי את העובדה שאמרת לי שאני יכולה לפנות אליך בכל דבר. זה חשוב לי. זה נותן לי להרגיש שאתה נוכח בחיי ואני בחייך לא רק לצורך סשנים. מאד אהבתי את הרגישות, האנושיות שבך. ראיתי לך בעיניים..............
אני שואלת את עצמי מה אתה חשבת על אמש - האם הפתעתי אותך בהתנהגותי? האם כך חשבת שאהיה? האם כך תיארת לעצמך שיהיה?
מאסטר שלי, אני מאושרת שפגשתי אותך, אני מאושרת שהסכמת לנסות אותי, אני מאושרת שנתתי לך את האגו שלי. אני מאושרת שעינגתי אותך.