כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

MאסטרM

התעוררתי הבוקר רטובה כמו שהלכתי לישון. ולא אוננתי למרות שכל כך רציתי... זה שהייתי צריכה להתאפק, כיוון שזו הוראה ממך ואני ממלאת אחר הוראתך – גרם לי להתרגשות. מובן שעלה בדעתי שבאופן תיאורטי (ואולי גם מעשי) קיימת אפשרות גם "לזייף" או "לעגל פינות" בשליטה ממרחק, אבל היה לי ברור, מהרגע הראשון - שאם אני נכנסת לקשר, אני הולכת עד הסוף. מתמסרת אליך באופן טוטאלי. נותנת הכל מעצמי. נותנת את כולי. ולא רק כי התחייבתי (אגב, מה עם החוזה? אמרת שתכין חוזה מהתנאים ואחתום עליו) ובלי קשר לכך שבחיי היומיום אני אדם ישר להחריד...

ואחרי שהתעוררתי –
חיכו לי ההודעות שלך בפון. איזה כיף להתעורר כך!
כתלמידה חרוצה הכנתי מיד את השיעורים, כאילו זה הדבר הכי טריוויאלי ומובן מאליו. קראתי שוב את כל מה שכתבתי, חשבתי לעצמי האם אני לא אמורה לחוש אי נוחות מכך שאני מפרסמת וחושפת הכל בבלוג, בלי צנזורה עצמית, והחשיפה הזו כבר לא אישית אליך.
אז... בהרגשתי, זה רק אליך, מבחינתי רק אתה קיים, והתפלאתי שממש לא מפריע לי להיחשף כך. נכון, אין פרטים מזהים, אבל מעולם לא העזתי לכתוב באופן חושפני באתר/בלוג כלשהו. תובנה חדשה, שעושה לי טוב. מרגישה שלמה עם עצמי, עם מה שאני עושה. בטוחה. יציבה.
ועוד משהו – אחרי הרבה זמן, חזרתי להיות חיונית כמו שהייתי בעבר. מחייכת, אנרגטית, ואפילו כבר 3 ימים שמדייקת להפליא בדיאטה (גם אחרי שארד 15 ק"ג, כפי שאני מתכננת, לא אהיה שדופה.... אבל ארגיש נוח עם עצמי הרבה יותר מאשר היום. אגב, אני חושבת שאילו ידעתי שהקשר בינינו אינו לטווח מוקצב מראש, ייתכן ולא הייתי אובססיבית כל כך לגבי הירידה במשקל, אף שבריאותית זה נכון ואפילו הכרחי, כי כל כך נוח לי איתך ומולך עם 15 הק"ג העודפים הללו. אתה נותן לי להרגיש טוב).

בצהריים כשסימסת לי – מאד שמחתי. ריגש אותי לדעת שלמרות שאתה אי שם ב_____, אתה חושב עלי. ומתגעגע.
אני תוהה האם בכל מה שכתבתי עד עכשיו חשפתי את רגשותיי כפי שציפית. אני מניחה שאתה מצפה ליותר.... אז אספר לך (שוב) שאני חושבת עליך המון. כתבת לי בשיחתנו הלפני אחרונה שאטצמנט בין השפחה למאסטר הוא לא דבר טוב, אז זה שאני חושבת עליך כל כך הרבה, ומתגעגעת, זה לא נקרא התחלה של אטצ'מנט?
אני חושבת לא רק עליך, אלא בכלל על מהות הקשר הזה, על מה שעובר עלי. על האושר שמציף אותי. על כך שאני מרגישה כאילו משהו התקלף ממני, איזושהי קליפה חיצונית שמסתבר שהייתה מיותרת, ומרגישה טוב ובטוח בלי הקליפה הזו, לא מרגישה נחשפת. חושבת על כך שאני מעורטלת לחלוטין למולך, וכל כך טוב לי עם זה, וכל כך רוצה להמשיך לערטל את נשמתי בפניך (נו טוב, לא רק את נשמתי...). נעים לי שאין מחיצות ביני לבינך. מרגישה ביטחון.

ועוד משהו שעבר לי בראש....מניחה שוודאי בעוד מספר חודשים אצחק כשאחזור אחורנית בזמן לשבועיים האחרונים, כיוון שהרי שאנחנו כל כך בהתחלה, ליתר דיוק אני כל כך בהתחלה, וכל כך מעט אני יודעת, אבל מרגישה כל כך עמוק בתוך העולם הזה.

ואחרון חביב, מאד חשוב לי לדעת אם אני עומדת בציפיותיך........

מתגעגעת
פוסיקT שלך