לפני 13 שנים. 28 באוקטובר 2011 בשעה 12:40
מוזר. אתמול בלילה, כרגיל לפני השינה, כתבתי לך בבלוג.
עכשיו, צהריי שישי, שרועה במיטתי, מבקרת כאן לאחר שלא שמעתי ממך שעות על שעות על שעות, ולא מוצאת את הבלוג מאמש.
מוזר.
דווקא היה בלוג נחמד. קצר אבל נחמד.
מעניין אם נכנסת, חיפשת, ראית שאין חדש, ואני נענשת על כך כעת.
אם כן, אז זהו עונש אכזרי.
אני צמאה אליך. רעבה אליך. חושבת עליך.
הבוקר בדרכי לעבודה, כן, בדרכי לעבודה, פינטזתי עלינו.
הגעתי רטובה.
ואני רטובה גם עכשיו.
אני שמה לב שכשאנחנו לא בקשר צמוד, קשה לי יותר להיות כאן יצירתית.
גם העובדה שאני לא יודעת אם הוטב לך, ודאגה תפסה לה משכן של קבע בלבי בשלושת הימים האחרונים, מקשה עלי לחיות בעולמנו, לתת דרור לתאוותי...
היינקן מחכה לך...
גמני...
פוסיקT שלך