כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

אני מחכה ליום הזה כמו אויר לנשימה.
אלא שהפעם הייתי חייבת להיות בעבודה. עניינים שרק אני יכולה לבצע, והם תלויים ביום ושעה.
בתמורה, בעוד שבועיים מקבלת יום שישי יום פנוי.
אז אולי...?
נחגוג חמשוש?
אתה יודע, כדאי לנצל... בין מחזור למחזור...:-)

כעת סופסוף בבית, בכורסה, כוס קפה, ואתה... אתה המון איתי.
כבר סימסתי לך כמה ועל מה אני חושבת.
אבל זה מעבר למה שכתבתי.
קשה להעביר את התחושה.
זה כאילו אתה כל היום במחשבות שלי, איתי, מלווה אותי.
וזה טוב לי.
כ-מ-ו-ב-ן
אני לא נסחפת.
מגננה. סוג של.
לא משלה.
יודעת שהכל זמני
(נו טוב, גם החיים שלנו בעולם הזה הם על בסיס זמני...)

לאחרונה, אני מתעוררת בבוקר, ומיד פונה אל חברי משכבר הימים, המחשב...
נכנסת לכאן, וקוראת בשקיקה את תגובותיך.
מחייכת, וקמה מאושרת.
איזה כיף לקום כך ליום חדש, MאסטרM שלי...

אגב, פעמיים פרסמתי אתמול הודעה כמו שהורית לי, ואני לא מוצאת אותה.


עוד כמה דקות אני יוצאת לחברה, שהזמינה 10 נשים (!) לסעודת הודייה...
רוצה לדעת,
בספק אם אדע-
האם גם נוכחותי בחייך
"מאשרת" אותך.

מחכה,
כל כך מחכה.........
פוסיקT שלך