כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

אני: כאן עכשיו
אתה: יופי שרמוטה שלי, אוך איזה שבוע משעשע לפנינו. רוצה לשעשע אותי השבוע?
אני: כןןן מאסטר
אתה: זבל נגמרו ההנחות. ברור לך?
אני: כן מאסטר. ברור לי
אתה: יופי. אני שמח.מחר הולכים לקניות יחד.
אני: ואני מרוגשת לקראת השבוע הזה. תארתי לעצמי שמחר נקנה.
אתה: בציבור את הולכת מטר אחרי. מבט נעוץ בעקבי הנעליים שלי.
אני: כן מאסטר.
אתה: לא פותחת את הפה אלא אם אני מרשה לך. מותר לך להגיד מילות ביטחון בלי הרשאה ממני וזהו. ברור?
אני: ברור מאסטר.
אתה: ברגע שאגיד לך תקלרי את עצמך. אסור לך לגמור עד יום חמישי.
אני: כן מאסטר.
אתה: יש לך בקשות להשבוע? דברי
אני: לא נראה לי
אתה: אין לך בקשות? תראי זו הזדמנות לבקש אחרת ניפגש יום חמישי תמצצי לי אולי אם יבוא לי ואחזיר אותך לאמא שלך. כדאי שיהיו לך ומיד.
אני: אני לא יודעת מה צפוי לי אז לא ממש יודעת מה לבקש חוץ מאשר סשן מטריף ביום חמישי
אתה: תכתבי מה שאת חולמת שאני אעשה לך ביום חמישי ושיהיה משעשע
אני: טוב מאסטר. בבלוג?
אתה: היי מטומטמת סשן זה לא הסבר. לא. עכשיו ובראשי פרקים ואת השיחה הזאת את מפרסמת בבלוג
אני: ביקשת שאכתוב אם יש לי בקשות וזה מה שביקשתי
אתה: אני לא יודע מה זה סשן מטריף בשבילך. תסבירי לי. תרצי לגמור? אני רק יודע מה ישעשע אותי ולא כדאי לך שאני אחליט
אני: אני ארצה שתצבוט לי בפטמות
אתה: ככה אני אומר לך שלום
אני: אני ארצה שתחדיר לי אצבעות בהדרגה עד פיסטינג מאסטר. אני אתחנן בפניך שתצבוט לי חזק בפטמות ותחדיר לי אצבעות.
אתה: אני אחדיר לך משהו. אצבעות אני לא בטוח.
אני: לפתח התקווה הטובה.
אתה: תחיי בתקווה שכן.
אני: אתה מחליט כמובן מאסטר.
אתה: כמובן. מה עוד?
אני: אני אתחנן מאסטר שתכאיב לי בכל דרך שתבחר.
אתה: תתחנני עכשיו
אני: מתחננת בפניך מאסטר יקר שלי שתכאיב לי
אתה: יפה. שתביני בסשן רק תחנונים בדמעות יתקבלו. ברור?
אני: כן מאסטר.
אתה: מה עם התחת שלך? יש בקשות לגביו? חור ההנאה שלך.
אני: אאוווו... התחת שלי לרשותך מאסטר. מה שתרצה לעשות לי בחור ההנאה עד שאבכה ואצרח ואתחנן.
אתה: פיסטינג כמובן. אגרוף שלם. אבל זה ייקח זמן.
אני: לחור ההנאה???
אתה: כמובן כלבה. מאסטר צריך לעמול קשה בשביל להשתעשע. זה לא יקרה לצערי ביום חמישי.
אני: אני אתעלף אבל מפנטזת על זה.
אתה: יש לך מברשת שיער ידית עגולה?
אני: כן מאסטר. לא עבה.
אתה: הכלבה שלי צריכה זנב. זנבנבון. יפה. תחכי איתה ועם מר היינקן היום בחמש. ותזכרי אסור לגמור ותדאגי שאת יכולה לעמוד מול המצלמה.
יש לי חבר שאת לא מכירה שמת לצפות בך משעשעת אותי. מה דעתך? נזמין אותו ליום חמישי.
אני: זו החלטה שלך.
אתה: מה את רוצה?
אני: אני הייתי רוצה ללחכות עם זה.
אתה: הקשבתי.
אני: והיום ב- 5 עם מר היינקן והמברשת. לעמוד. חוזרת למקרה שפספסתי משהו.
אתה: ערומה.
אני: ברור מאסטר
אתה: יש לך חבל דק מכל סוג שהוא?
אני: אולי סרט מתנה.
אתה: סרט באיזה אורך?
אני: אם יש אז לא חושבת שארוך
אתה: יש טמבוריה בדרך הביתה?
אני: מה לקנות?
אתה: חבל מיתר כמו של כביסה לא קשיח מפלסטיק אלא שזורר. לבן בד"כ.
אני: אשתדל
אתה: אם לא אז חבילה של גומיות משרדיות. אני צריך הרבה גומיות. חחח
אני: טוב מאסטר
אתה: את זונה טובה ולכן אפתח לך את חור התקווה ביום חמישי
אני: אווווווו
אתה: עד הסוף בלי לרחם עליך בשיט ואוי לך אם תגמרי מזה
אני: אלוהים אני מרטיבהההההההההה
אתה: זה אמור להיות עונש. ברור שרמוטה?
אני: אגיד את זה לחור התקווה
אתה: תעלי את השיה לבלוג. ביי בחמש.
אני: ביי מאסטר.
אני: הישיבה מתארכת מאסטר. מקווה להיות בבית בסמן.
אתה: כדאי לך.
אני: אני בטוחה אך לא תלוי בי.
אתה: לא תלוי בך? אני אתלה אותך מהציצים ונראה מי תלוי במי.
אני: אני מגורהההההההההה. עכשיו יוצאת הביתה.
אני: פקק. אם אעצור לחבל בוודאות לא אהיה בחמש בבית. מצטערת מאסטר.
אני: לפנות הביתה או להמשיך לחנות?
אני: בבית אבל בלי החבל.
אתה: זה יעלה לך ביוקר. ערומה?

המשך - המפגש עם ידית המברשת ומר היינקן...