כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

התבקשתי להגיע לבושה כזונה. אני? זונה? איך? כלפי חוץ? שכולם יראו?
אני נהנית להיות זונה במיטה, אבל לא יותר מזה. אני הרי לא זונה.
אבל רוצה. רוצה לרצות את אדוני.
קניתי בגדים מתאימים.
התרגשתי. נלחצתי. חששתי. רציתי להשביע את רצונו של אדוני. לא לאכזב.
לראשונה בחיי (בחיי, בגילי המופלג..) אני עם חצאית. שחורה. צרה. וחולצה – שחורה, תחרה.
ההוראות שקיבלתי – להגיע נטולת תחתונים וללא חזיה. ואני עוד בחרתי לעצמי חולצת תחרה, שקופה.
התאפרתי באופן מוגזם, אודם אדום, יותר שחור בעיניים, סומק. אני חושבת שהייתי זונה די מעודנת... אבל זונה.
קיבלתי אישור לעטות עלי צעיף. יצאתי מהבית, נרגשת. מתוחה. הגעתי לאדוני באיחור של 2 דקות, ועל כך כמובן שילמתי.
המראה שלי מצא חן בעיני המאסטר שלי. אני מאושרת. תוך דקות ספורות התחלתי לקבל הוראות בלתי מתפשרות. נאלצתי להיפרד מהצעיף,
והצטוויתי לגמור באוטו תוך 2 דקות. הייתי רטובה. זונה מיוחמת. אבל לא הצלחתי לגמור ב- 2 דקות. אולי כי הזמן היה קצר מדי, אולי כי הייתי במתח.
2 הדקות שהקציב לי המאסטר חלפו. לא קיבלתי תוספת. הרי איחרתי. נענשתי. הבנתי. לומדת.
נסענו לחנות סקס. פעם אחת בחיים, לפני כעשרים וחמש שנים, נכנסתי לחנות סקס. בקנדה. מאז לא ביקרתי בחנות כזו. לא בחו"ל ולא בארץ.
לפני שאנחנו יוצאים מהאוטו אני עוטה עלי את הצעיף, ולתדהמתי המאסטר מוריד לי אותו. אני צריכה לצאת מהמכונית ולהיכנס לחנות כך!!!! בחולצת תחרה שחורה שקופה, דרכה רואים לי, בבירור, את צמד שדיי המפוארים. חשבתי לעצמי שלא אוכל לצאת כך מהמכונית, ולהיכנס חצי מעורטלת לחנות. הרי אנחנו לא באיזור מבודד. לשנייה הרגשתי שזה ממש בלתי אפשרי עבורי לצאת כך. אמרתי למאסטר, אך – אין הנחות. אין ויתורים. המאסטר כבר מחוץ למכונית ואני עוד בפנים. מתלבטת. מוזר – התלבטתי אבל לא באמת. לא רציתי לצאת אך בו בזמן היה ברור לי שאצא. שלא אאכזב אותו, את המאסטר שלי. יצאתי. הלכתי אחריו אך שילבתי ידיים על החזה. מנסה להסתיר.... והוא, המאסטר שלי, כמו המורים – יש לו עיניים בגב.... דרש ממני להוריד את הידיים, אחרת נחזור לאוטו. אלוהים אדירים, איך אני עושה את זה????
מזל שהיינו כבר בפתח החנות. נכנסתי. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. הלכתי מאחורי האדון שלי, מבטי מושפל אל עקביו, והוא התחיל לסקור את הציוד שבחנות. חשתי חוסר נוחות משווע. אבל-
ברגע אחד, חשתי שחרור אדיר. באופן פתאומי הרגשתי תחושת הקלה אדירה. הבנתי שאני לא אני עכשיו. אני לא ____ המהוגנת. אז זה בסדר גמור שאני עכשיו זונה. וזונה נראית כך ומתלבשת כך. והתובנה הזו גרמה לי להרגיש נהדר! כאילו אני מישהי אחרת, משוחררת, וזה מותר!
לא מצאנו שם את אביזר המבוקש (אין לי מושג מה אנחנו מחפשים, אבל הרי הבחירה היא של המאסטר שלי, אני אוהבת את ההרגשה שהא מחליט עבורי, הוא בוחר) יצאנו מהחנות, והלכתי אחריו לכיוון חנות נוספת. לא רחוקה אבל מספיק רחוקה כשאני צועדת שם בצהריי היום, זונה חצי ערומה. עלינו לחנות. בהתחלה היו כמה אנשים בחנות, כך הבחנתי מזווית העין. שוב, בושה. הלכתי אחרי המאסטר שלי, החנות התרוקנה, והמוכר בא אלינו. לא יכולתי להביט לכיוונו, אבל לאט לאט התחלתי להשתחרר, ולבסוף קנינו צעצוע. צעצוע? איזה אביזר אימים. נראה סימפטי, מגלה טפח מכסה טפחיים.
נכנסנו לאוטו. חוזרים. וקובעים מול המצלמה, לבדיקת יעילותו של מכשיר האינקוויזיציה.

אני מוכנה. שוכבת במיטה, מחכה לאדוני. רטובה. מיוחמת. לא באמת יודעת מה מחכה לי.
מתחילה לשעשע את אדוני. מקבלת הוראה לשמן את הדילדו (זה דילדו?) המתנפח הזה, ולהחדירו עד הסוף לחור התקווה הטובה. מחדירה. נו טוב, זה סביר... אבל אז... אז מתחילה לנפח. ולנפח. ולנפח. ומתחיל לכאוב. לי? לכאוב? כן. לכאוב. וזוהי רק ההתחלה!!!
אני לא ממש יכולה לשחזר את כל מה שהיה, כי כאב לי, ולעתים היה שילוב של כאב עם עונג אדיר, והרטט פעל... והיו לא מעט שניות שהרגשתי שאני עומדת לגמור ולא אהיה מסוגלת לעצור את זה. כשקיבלתי הוראה לעצור ניפוח, לענג את הדגדגן, התחלתי להירגע מהכאב. והריגוש עלה... ושוב תוספת ניפוח. ומוציאה ל א ט. וזה ענק!
אוחחח איזה כאב.
ושוב להחדיר, ושוב לנפח. ועוד. וגם כשאני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר, שהכאב בלתי נסבל, אני רוצה לבכות, לצרוח, רועדת מכאב - המאסטר היקר שלי מבקש – עוד קצת בשבילו. ואני לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת לסרב לו. אני עם אטבים – על הפטמות, על הדגדגן, על השפתיים, ומקבלת הוראה לגמור. עונג מטריףףף. הדילדו המנופח (לדעתי הוא ענק) עמוק בפנים. אורגזמה חזקה, כל כך חזקה עד שהדילדו עף לו באופן עצמאי החוצה...
ועובר דירה.... לחור התענוג. תענוג? רק להחדיר אותו, לפני הניפוח, גרם לי לתחושת כאב חד. איך אוכל לנפח אותו? המאסטר דורש, ואני, הזונה, מצייתת. מתחילה לנפח. לא מאמינה שכבר בניפוח הראשון כואב. ממשיכה, עוד קצת. ניפוחים קטנים, לא כמו בחור התקווה... ושוכבת על המיטה.
ומכיוון שאני זונה שמקבלת בסבר פנים יפות את אורחיה, מוזמן כעת לפתחי אורח נוסף... ידידי משכבר הימים, הלא הוא מר היינקן. ואני מנסה להחדיר אותו מבסיסו. הרי הרחבתי את הפתח... אבל הוא חודר רק מעט פנימה... מסובבת, הופכת, מחדירה אותו "כרגיל". והוא כמעט לא נכנס. מהצד השני ממוקם לו הדילדו. אין מקום לשניהם. אבל מאסטר נותן הוראה – לדחוף עמוק. ולגמור. 5 אורגזמות ברציפות. וזה כואב. מרגיש לי כאילו בלתי אפשרי. אני ממשיכה. כואבת. מעונגת. מוטרפת.... כואבת... לא ספרתי אבל לחמש אורגזמות לא הגעתי. הייתי מרוכזת בכאב ובחוסר הנוחות האנאלית.


עכשיו, אחרי שהתנסיתי בכזה חוסר נוחות, בכזה כאב, נדמה לי שהייתי גיבורה גדולה כשאני בעצם גיבורה מאד קטנה. אני צריכה להביא את הדילדו המתנפח ביום חמישי, כשהמשאבה תהייה בידי המאסטר שלי. ולא יהיו הנחות. אנחות יהיו, לבטח, והרבה. וגם בכי. אני בטוחה. לא יודעת איך אעמוד בזה. פוחדת ורוצה.

פוסיקT שלך