כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

או איזה לילה זה היה. בשחזור, מרגיש לי כמו סרט, או חלום.
אבל זה קרה לי.
אמיתי לגמרי.
הזוי אבל אמיתי.

הטנסומטר.
לפני שהרגשתי את הפולסים, פחדתי רק מהמחשבה על הכאב הצפוי.
פחדתי, רוגשתי, רציתי, ופחדתי.
לא ידעתי לאיזה סוג ועוצמה של כאב לצפות.
אבל רציתי.
(גם עכשיו כשאני חושבת על זה- אני מרטיבה. זונה שכמוני...)
חיברת לי את האלקטרודות לפטמות.
פחדתי, או כמה שפחדתי.
והתחלת להפעיל. בשנייה הראשונה לא הרגשתי.
ואז... הגברת...
אוחחחח
זה היה טוב
כואב
מרגש
טובבב
אני לא יודעת לאיזו עוצמה הגעת כשהגברת מדי פעם לאלפית שנייה וצרחתי.
זה הטריף. כמו למשל כשזיינת אותי.
הפולסים העוצמתיים האלה, גרמו לי להרגשה שאין לי שום אפשרות לתאר. אבל זה כנראה איבוד שליטה אמיתי.
גם אורגזמה היא איבוד שליטה, אבל יש הבדל. האורגזמה כולה תענוג מתגלגל כזה, והכאב המטריף והמרגש מהאלקטרודות מביאים לאיבוד שליטה כנראה בגלל הפחד שמתלווה ואולי גם כי השליטה על העוצמה והכאב - בידיך מאסטר.
אני לא יכולה להעלות על הדעת איך ארגיש אם/כשהאלקטרודות האלו יחשמלו את חור התענוג או את חור התקווה.
אבל אין ספק שאני רוצה. ויותר מזוג אחד במקביל.
כי אני רוצה לאבד שליטה. ולבכות. ולצרוח. ולהתחנן שתפסיק.

האורגזמות
לשמחתי, חוויתי בימי חיי אורגזמות. גם קליטוריות, גם ואגינליות וגם אנאליות.
האורגזמות שאני חווה מאז שאנחנו יחד - עוצמתיות הרבה יותר מאלו שחוויתי בעבר.
עוד לפני שאנחנו מתחילים משהו, אני כבר מרוגשת. נקודת הפתיחה שלי אחרת. סף הריגוש מראש גבוה יותר.
והפתיחות שלי, אני מרגישה שאני הכי זונה, הכי חסרת עכבות, נותנת את כל כולי, משוחררת לגמרי, ולא מפחדת לזיין את עצמי עם מר היינקן, גם בעוצמה.
וטוב לי שאתה צופה בי.........
האורגזמות שחשתי, ואין לי מושג כמה היו, היו כל כך מרגשות, כל כך עוצמתיות, כל כך מענגות. שתיים מהן היו אפילו עוד יותר חזקות מהאחרות.

זבל
תמיד חשבתי שאני מוצצת טוב. אפילו מעולה.
בלילה הכחול שלנו הבנתי שיש לי עוד הרבה ללמוד מאסטר.
מצצתי לך. אהבתי למצוץ לך. כבוד הוא לי, הזבל, למצוץ ללמאסטר את הזין.
דרשת ממני להחדיר אותו עד השקדים. רציתי להחדיר אותו כמה שיותר עמוק לגרון, אבל נחנקתי. הרגשתי שאין לי אויר. פחדתי להקיא. אבל רציתי.
באותם רגעים לא חשבתי אם אני זבל או שפחה, כלבה או זונה. זה לא היה חשוב. כל מה שהיה חשוב לי זה לענג אותך. לעמוד בדרישות שלך, להשביע את רצונך. רק בזה התרכזתי.
וכשליקקתי לך את הביצים ואת התחת - הרגשתי נפלא כי הרגשתי עד כמה אני מענגת אותך. וזה כל מה שרציתי. לענג אותך, איפה ואיך שתרצה. אני לא נחשבת. אני כלום. רק אתה חשוב, מאסטר! רק העינוג והעונג שלך!

ההרגשה של להיות זבל ליוותה אותי כל הערב, כמו למשל כשעמדתי בפינה עם הגב אליך. הרגשתי כל כך מושפלת. נזופה. כמו ילד קטן שמעמידים אותו בפינה, רק הרבה יותר גרוע. וזו הייתה הרגשה קשה. משפילה. מלחיצה. כזבל אני לא נחשבת בעיניך. ואני בסכנה מתמדת להימחק ולהיות עפר. וזה, מבחינתי, הדבר הכי גרוע. יותר גרוע מנטישה. כי כעפר אני רק סדרה של נקבים לדפיקה. לא קיימת. לא שווה כלום. בעצם, כמו בובת מין.
אני חייבת לעשות הכל, מאסטר, כדי לא הגיע לשם בשום אופן. אנא, עזור לי לא להגיע לשם.