כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

מאסטר,
אני מבקשת להגיע הערב לסשן איתך ועם ___________.

אני פוחדת.
שואלת את עצמי – למה בכלל אני מתכוונת להגיע? האם מתוך כניעה מוחלטת לך? האם כדי לא לאכזב אותך? האם מפני שאני רוצה? האם מפני שאני מבינה שזה חלק מהתהליך שאני צריכה לעבור כ"שפחה טיפולית"? האם אני באה כי זה סוג של הנאה?
לא יודעת. הפחדים שמציפים אותי לא מאפשרים לי לחשוב בבהירות.
אני חושבת שהפחד שלי הוא לא רק פיזי, איך ירגיש לי כששני גברים יעשו בי כרצונם?
הפחד שלי הוא שאני אתרסק. הפחד שלי הוא שבסשן הזה אני אהיה מושפלת עד עפר. שאני מזנה את עצמי. שלא אוכל להסתכל לעצמי בעיניים כשאחזור הביתה, בגלל מה שגרמתי לעצמי – שבאתי והתמסרתי לשני גברים, שעשו בי, נטולת אישיות, נטולת נשמה, כרצונם.

אני מנסה לחשוב איך הייתי מרגישה לו הסיטואציה הייתה אחרת – כלומר, שהייתי בזוגיות וכזוג (לא אתה ואני!!!!!!!!!) היינו מצרפים גבר. אני חושבת שזה היה לי קל יותר, כי אז לא הייתה ההשפלה. אז המטרה הייתה הנאה בלבד.

מסקנה: אני פוחדת בעיקר מההשפלה שאחוש. בשיחה האחרונה שלנו (שיחה אומללה מבחינתי, בדיעבד) אמרתי לך שכשזה אתה ואני, גם במה שאמור להיות השפלה עבורי, לא חשתי כך, כי אני מכירה אותך. אבל הפעם – אני גם מרגישה ריחוק בינינו, גם לא יודעת מה מטרת הסשן הזה (על אף שהסברת לי בעבר שזה שלב שאצטרך לעבור בדרכי לריסוק האני, על מנת לבנות את עצמי מחדש) שבא לאחר תחילת תהליך ההבנה שלי את עצמי ביום ראשון שעבר, דרך השבוע הקשה שעבר עלי גם בגלל שהיינו פחות בקשר וגם בגלל התהליכים שאני עוברת עם עצמי, וכלה בשיחה הקשה של יום שישי, וגם חוששת ממפגש שלי, גוף עם נקבים וציצי, עם שני גברים. מהכאב שלמרות שמגרה אותי – עלול להיות קשה מדי בסיטואציה הזו עם שניכם.

רוצה אבל פוחדת מאסטר. זקוקה לחוש בטוחה ומוגנת איתך, במהלך הסשן. זקוקה להבין, לדעת.