כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

אתמול עברתי חוויה מיוחדת במינה, עם MאסטרM ועם עוד זוג נבחר ויקר. לראשונה בחיי מישהו צפה בי עירומה. מישהו? לא, זוג. עירומה? יותר מזה - במהלך סשן.
אבל לא זו הנקודה. זה גורם מזמן. נקודת פתיחה לבלוג. הנקודה החשובה שבגללה אני כותבת את הבלוג הוא MאסטרM. MאסטרM היקר. האחד, היחיד והמיוחד. אגב, לכל מי ששואל את עצמו – MאסטרM לא אמר לי לכתוב, הוא גם לא יודע שאני כותבת או מה אני כותבת.אספר לו רק אחרי שאסיים לכתוב.
נראה שכושר או כשרון הכתיבה שלי, מאופקים מדי, כמו גם רגשותיי העצורים. אבל –
ל MאסטרM מגיע שאפרגן. שאספר מיהו בדיוק, כי נראה לי שלא הצגתי אותו באור הנכון והמדוייק. האמת היא שאני לא בטוחה שמילים – גם ממישהי כשרונית ממני, יכולות לבטא ולתאר את מי שהוא באמת. אבל אנסה.
אמרתי לו אמש, למאסטר היקר שלי, שהתמזל מזלי שפגשתי בו, שהתמזל מזלי שהוא המאסטר שלי. וזה כל כך נכון. הוא כל כך שומר עלי, כל כך רוצה בטובתי, כל כך דואג לי. אתמול למשל (כמו לפני כל סשן) , הוא חזר כמה וכמה פעמים על מילות הביטחון שעומדות לרשותי, מה משמעותה של כל מילת ביטחון, מתי עלי לומר כל מילה. הוא חזר והזכיר (כמו בכל סשן) לגבי קשירות – מה מותר ומה אסור, איך כן ואיך לא, כמה זמן ניתן להשאיר קשירה... הזהירות שלו עם החשמל, עם כל דבר. ולא קל איתי – מכיוון שאני פריקית של כאב, ויכולה לסבול כאב ברמות מטורפות. עבור MאסטרM זה בעייתי, אם אני לא אומרת את מילת הביטחון בזמן. הוא דואג לי מאד, המאסטר שלי. הרצון שלו לשמור עלי – בא לידי ביטוי, בלט ובולט בכל דבר שהוא עשה ועושה, אמר ואומר. MאסטרM מעולם לא כפה עלי דבר. הכל בהתאם לבקשותיי. אם לא אבקש שוט – לא יהיה שוט. אם לא אבקש חשמל – לא יהיה חשמל. ופיסטינג - כמה אני מתחננת לפיסטינג. אבל אני כל כך צרה, שהוא לא מוכן לעשות זאת בלי הכנה מתאימה... ומה הוא לא עושה כדי להקל עלי? מאסטר יקר שלי. ואני באמת חושבת שאין עוד כמותו. ההדרגתיות שבה הוא חושף אותי לעולם הבדס"מ, הזהירות בה הוא נוקט.
מאסטר – באמת זכיתי!
אני מאושרת על הרגע בו הכרתי אותך, ועל הרגע בו החלטת שאני מוכנה – לקח לך הרבה זמן להגיע לרגע הזה. ובצדק. רצית להיות בטוח בכל מאת האחוזים שאני אכן שם, שאני אכן מוכנה. הרגע הזה הגיע לאחר שיחות רבות, קלות כקשות, הסברים, אפילו חומר קריאה ששלחת לי - כיוון שראית את טובתי לנגד עיניך, ולרגע לא את טובתך או תועלתך האישית. וכך זה לכל אורך הדרך.
חשוב היה לי לכתוב את הבלוג הזה, לא כדי לפאר את MאסטרM, אלא כיוון שחשתי צורך להעמיד דברים על דיוקם. כיוון שהבנתי שמה שאני יודעת, הרי אינו מובן מאליו ואינו ידוע לקוראים כאן. ולכן עשיתי לו עוול. והוא האחרון בעולם שמגיע לו!
אני עומדת מאחורי כל מילה שכתובה כאן, ולמעשה – כמו שכתבתי בתחילת דבריי – אני חושבת שאני עדיין לא נוגעת בקצה קצהו של הייחוד והחיוב של המאסטר שלי.
תודה לך מאסטר יקר שלי, תודה!
המשך יבוא
פוסיקT שלך