אני מזכירה לעצמי את הכלבים בניסוי של פבלוב. כן, גם אני מריירת. אבל מהכוס. כשאני חושבת על MאסטרM אני מתחילה להרטיב... כשאני רואה MאסטרM על צג הטלפון אני מרטיבה. כשאני שומעת את קולו אני מרטיבה. מרטיבה, אני מתכוונת לא ללחות. אלא לשפע של נוזלים, שבְּכָמוּתם לא היו מביישים איסוף מיצי כוס מכמה וכמה נשים... והכי הכי... כשMאסטרM גורם לי לפחד, כשהוא מתאר לי ברמזים אפלים מה עומד לקרות לי... לא צריך הרבה כדי שארטיב כהוגן. וכשהוא מכאיב - מצליף בי... כשהכאב של השוט מפלח את עורי ואני חושקת שפתיי לא לצרוח צבע – אני... כן, מרטיבה...אוהו כמה מרטיבה... עד כדי כך שכשMאסטרM מחדיר אצבע ובודק – הוא מתאר שם לא את הכינרת... אלא אוקיינוס של מתיקות ניגרת....
לא מזמן, לקראת הסשן האפל הראשון שלי, הצטוויתי להיות יבשה לקראת בואו של MאסטרM. זו הייתה אחת המשימות הקשות שלי, ואני חייבת להודות שעל אף מאמצי לא ממש עמדתי במשימה בכבוד. ניסיתי, כל כך ניסיתי לא לחשוב על מה שיהיה, לא לחשוב על MאסטרM ועל מה שמצפה לי, בכוונה, ואפילו זה לא ממש עזר. בדיקת עומק העלתה נוזלים בכוסי. אמרתי כבר, כמו אצל פבלוב, אני הכלבה המאולפת, המריירת של MאסטרM.
והפיסטינג... או, כמה משפיכה שם.... בפעם הבאה MאסטרM, אולי נדאג למסכת-מגן, למקרה שאשפריץ לך עד לפנים....
הבוקר, בסופר, בין מדפים, למוכרות ולקונים, מספר לי MאסטרM מה צופן בחובו השבוע הקרוב עבורי. וזה הולך להיות שבוע מיוחד במינו, שמתחיל הערב. זה יהיה שבוע גדוש בהכל מכל בכל. מפחיד, מלחיץ, מכאיב, עם כמה וכמה פסגות שיהיה עלי לטפס ואף לכבוש – ולשמח, לענג ולשעשע את MאסטרM, שיתגאה ברכושו. וכך, כשרשימת הקניות בידי, אוזניי כרויות לתכניות המלחיצות, ואני מרגישה שם, בין רגלי, איך הזונה מריירת. איך נוזלי התאווה בכוסי נשפכים... כולי תאווה... רוצה... חמה.... מיוחמת... כלבה מיוחמת... שלך MאסטרM. שלך ולכבודך.
וגם עכשיו... כשאני כותבת.................
לפני 12 שנים. 25 בדצמבר 2011 בשעה 12:53
