כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

ז.ז.
זונה. זולה. או שלא.
זה שם השיעור.

MאסטרM הגיע. השולחן ערוך ומוכן לקראתו. גם אני ערוכה, מוכנה ומזומנה לקראתו. לא כל כך בטוחה שמוכנה לקראת הגבר/ים הנוסף/ים המוזמן/ים. אנחנו מדברים. אני מגישה לו ארוחת ערב. מבטי נעוץ בשולחן. אסור לי להביט בו . "אולי תהיה לנו הברזה", אומר MאסטרM. ואני בלבי מקווה, מאד מקווה שתהיה הברזה. אני מרגישה שאתמול והיום, זה כבר קצת יותר מדי בשביל ה"רגשי" שלי. אבל – לא, אין הברזה. אני נדרשת להגיע אל הדלת, לפתוח אותה ולקבל יפה את פניו של האורח. מאסטר ארגן לי עלם חמודות, בחור צעיר, חתיך, ששמע מפיו של MאסטרM על שפחתו, והוזמן לקבל עינוגים ממני, הזונה הזולה. כן, זונה. זולה. אני נשלחת אל חדרי, להתפשט. נכנסת לסלון אל מאסטר והבחור, במערומי. גופי מעורטל. נשמתי מעורטלת. MאסטרM מציג אותי, את שפחתו הזונה הזולה. מספר על מעלליי, יכולותיי, "הישגיי".
קיבלתי הוראה לשעשע אותם. לרקוד לפניהם, לצלילי השיר sex bomb עם עצם בפה. (כמו) כלבה. מול מאסטר לבד אני רוקדת משוחררת לגמרי, מה שלא קרה לי מעולם קודם לכן. מול שניהם – מנסה להציג את המשוחררת. מנשקת את נעליו של מאסטר לאות תודה, ומקבלת הוראה לחכות על 4 על המיטה, ישבן לכיוון הדלת. אני מחכה, על 4, על המיטה. מחכה, מחכה. הגברים משוחחים להם בסלון. ואני? מחשבותיי נודדות, כולי מתכווצת, לא רק מהקור שבחדר. גם מהקור שבפנים. ומחכה. כן, עדיין מחכה.
החדר חשוך. קטורת מפיצה ריח נעים. מאסטר נשאר בסלון, דלת חדר השינה נשארת סגורה למחצה, על מנת שמאסטר יוכל לשמוע אם אשתמש במילות הביטחון. הבחור מגיע, נעמד לצידי, פותח את חגורתו, את הכפתור, הרוכסן, ושולף זין עומד, ענק. מחדיר לי לפה. אני, הזונה הזולה, מוצצת. אתמול מצצתי ל MאסטרM, למר X וכעת לעלם. לשמחתי הוא גמר מהר, ואני? אני הייתי טובה. יודעת (סופסוף) את המלאכה. יש לי מורה מעולה.
העלם מכניס את הזין חזרה למכנסיו, סוגר הרוכסן, הכפתור, החגורה, ויוצא מהחדר. מתיישב בסלון מול MאסטרM.
מאסטר קורא לי, אני מגיעה לסלון, נעמדת מולו.
מביט לי בעיניים.
מביט לי בנשמה. עמוק.
"למה את בוכה", שואל-קובע מאסטר.
"אני לא בוכה מאסטר" ומסתכלת בעיניו.
"למה את בוכה בפנים, זונה".
[כמה שמאסטר החכם צדק. כל כך בכיתי מבפנים]
"אני בוכה מבפנים כי זה היה קשה, מאסטר".

העלם שוחרר לביתו תוך זמן קצר, לא לפני שהייתי צריכה לנשק את נעליו לאות תודה על שאיפשר לי למצוץ לו, וללוותו לדלת. בעירום כמובן.
חזרתי למאסטר. הרגשתי שאני מתפרקת. וזו הייתה רק התחלת ההתפרקות. MאסטרM אמר דברים נוקבים וקשים. אמר, שאתמול בעצם הוכיח לי מה שאני עצמי אמרתי, הרגשתי, קבעתי - שאני זולה. הרי כשבזמנו, עוד לפני שהיה המאסטר שלי, הוא שלח אותי למר X, חברו, ואני, אחרי התלבטויות החלטתי באמת ללכת אליו, היה מה שהיה, והרגשתי רע עם עצמי. הרגשתי זולה, וכמובן סיפרתי למאסטר איך הרגשתי. עכשיו, MאסטרM לימד אותי מה זה להרגיש זולה. זולה זה למצוץ ל- 2 גברים בערב, ולמחרת לגבר שלישי. "זה נקרא להיות זולה, חפץ שכמותך. חפץ עם שלושה חורים שימושיים. כן, זה מה שאת. חפץ זול שיעשה כל מה שמאסטר אומר". כל מילה ננעצה עמוק בלבי, והכאב החד איים לקרוע את לבי מעלי. זה לא כאב שאני מסוגלת לו. בהמשך מאסטר הציע הצעה, אותה אני שומעת לא בפעם הראשונה - "את יכולה לבקש להשתחרר, שפחה! את יכולה למצוא לך גבר קינקי, כזה שיספק אותך..." נכון, הרי אני לא חייבת להיות שפחה, מאסטר יהיה המאושר באדם אם אבקש שחרור. ואני? אני בסערה, מערבולת מחשבתית ורגשית, אבודה. לא ממש מבינה מה קורה, לא מבינה מה מרגישה בשניות אלה, מה רוצה, מה יכולה. מנסה להסביר את עצמי, לא ממש מצליחה.
ואז בא שלב נוסף בהשפלה – פיסטינג. אתם שואלים את עצמכם ודאי – פיסטינג שאת כל כך אוהבת – יכול להיות לך השפלה? מה כבר יכול להיות משפיל בפיסטינג אחרי שאתמול מר X החדיר את אגרופו לכוסך? הרי זה מאסטר עכשיו, מאסטר שאיתו כל כך רצית פיסטינג.
אז זהו, שפיסטינג יכול לכאוב לא רק בכוס, אלא גם בלב. ואתם כבר יודעים, בניגוד לכל שאר הכאבים, נגד כאבי לב אני לא עמידה. התנוחה שלי, השיחה הנוקבת של MאסטרM איתי תוך כדי הפיסטינג, המבט שלו, הם היו קשים. יחד עם זאת, אני שרמוטה, אחרת איך ייתכן שהשפרצתי? וגמרתי? (כמובן ברשות)
לאחר שקיבלתי אישור להתקלח, חזרתי לשיחה. וזו הייתה נקודת מפנה.
MאסטרM לקח אותי עד הקצה, ממש עד הקצה, ושם נתן לי חבל הצלה, עבה, מבטיח, כזה שלא נקרע.
הו מאסטר יקר, אתה באמת יקר. אין עוד כמוך. אני חוזרת ומצהירה, קבל עם ועדה, שאני מודה על שבחרת בי להיות שפחתך!
"את בוחרת מה את רוצה להיות. כל מה שעשית היום למשל – עשית מבחירה שלך. את בחרת למצוץ לו. יכולת גם לא להסכים. הרי נתתי לך את האפשרות, כמו תמיד. את בחרת לרקוד עם עצם בפה, בעירום. יכולת גם לא להסכים. את בחרת להיות שפחה. את החלטת שאת רוצה להיות הכי טובה. אף אחד לא הביא אותך לזה, רק את. את בחרת להיות עם עוד גבר/ים, את בחרת..."
(וזה נכון. מדוייק).
"אם את בוחרת להרגיש זונה – את מרגישה זונה. אם את בוחרת להרגיש זולה – את זולה. הבחירה בידייך, ההחלטה שלך. אף אחד לא אומר לך מה לעשות ואיך להרגיש. המוסכמות לא רלוונטיות. זה בינך לבין עצמך".
ומה ש MאסטרM הראה לי הערב ובערב הקודם – זה בדיוק זה. אם הרגשתי זולה, זונה, זה בגלל שאני בחרתי להרגיש כך. יכולתי גם להרגיש אחרת, גם אם מצצתי לעוד גבר או שניים. מי החליט? מי קבע? זו אני, הבחירה שלי איך להרגיש ואיך לחשוב. ואז הוסיף ואמר "אני חושב שאת סבבה". זהו. תפסתי את החבל.
ישבתי מול מאסטר, גמעתי בשקיקה כל מילה שאמר, חשבתי על הכל, הבנתי כמה שהוא צודק. הבנתי שאני לא רוצה להשתחרר ממנו. הבנתי שאני אישה מאד בת מזל, שיש לה המון טוב בחיים, ובוחרת להיות שפחתו של MאסטרM.

ביקשתי חיבוק. קיבלתי הרבה יותר מזה. נכנסנו לחדר השינה. הדלת נסגרה.
ומה שקרה שם, זה כבר תענוג מעולם אחר, שלא יועלה על הכתב, אבל לעולם לא יישכח...

[התחלתי לכתוב את הבלוג בבוקר, לפני העבודה. נאלצתי להפסיק באמצע, ללכת לעבודה.
קיבלתי המון מחמאות על המראה. אמרו לי "את זוהרת".
מעניין למה...חייכתי.
חזרתי הביתה. מתיישבת לסיים את הבלוג החשוב הזה.
מתיישבת? כזה על חצי.... עדיין בקושי יכולה לשבת...
מעניין למה...]

שבת שלום, ושנה אזרחית נהדרת!