כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

MאסטרM הולך לדרוך עלי ביער. מחר. בפעם הראשונה לדרוך עלי פיזית. דריסות ורמיסות מכל סוג אחר הרי כבר היו, יש ועוד יהיו.
אבל לדרוך עלי, ממש, עם הנעליים שלו, אלו שאני מנשקת בכל פעם כשאנחנו נפגשים? זה עוד לא היה.
לדרוך עלי = אני = 0.

ואני צריכה להתכונן. לכן אני כותבת היום, ומפרסמת כאן קבל-עם-בדס"מ את הצוואה הבידיאסאמית הבאה -

ממותי היקר שלי, שתוקע אותי נאמנה כבר כמה חודשים, סולל הדרך, עלול להתייתם מחר, והוא יצור פלאי.
כן, פלאי כי הוא מצליח לחדור לתוכי ועושה כמעט את הבלתי ייאמן בכל פעם מחדש.
אני חייבת לו טובה, ולכן אני מורישה אותו לשימושה של הסמרטוטה החדשה שנמצאת עכשיו בבחינה אצל MמאסטרM
שתיהנה, או שלא...
בתקווה שהוא לא יילך לאיבוד בתוכה..

פוסיקT