כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

אז קשה לו, לכלבלבון שלי.

וזה בסדר. אם לכולנו היה קל, חלקנו היה מחוסר עבודה/עיסוק/הנאה...

הוא טועה. ושוב טועה. פה ושם מתחיל ללמוד מהטעויות ולשפר דרכיו.

תהליך ארוך, דורש השקעה, שיתוף פעולה, נכונות, רצון.

משני הצדדים.

קשה לו לוותר על האגו, על הגבריות, על האלפא שבו, על אף שהוא מאוד רוצה בכך, וזקוק לכך.

הוא אפילו נבהל כשגילה עד כמה הוא באמת זקוק לכך, להניח את המושכות, לגלות חולשה ולדעת שזה בסדר גם להיות חלש.

גם לחזק מותר להיות חלש.

אני מפנה אותך, סריסון, לתמונת הנושא של הפרופיל שלי כאן. זה זה, בדיוק זה.

ויש גם ההרגל.

רגיל לקחת החלטות.

ואחת ההחלטות הפחות טובות שלקח, היתה להחליט, כן, על דעת עצמו להחליט שהוא נשבר, בטרם שיתף אותי, ובה בעת למחוק את הבלוג ולהחליף את הכינוי.

ואתם שואלים ודאי, מה לגבי עונש ראוי?

ובכן... עונש מרוכז מאוד יגיע בסשן הקרוב.

ועד אז, הכלבלבון מתייסר עד עמקי נשמתו הפצועה, לא זקוק למכותי הפיזיות, עת שהוא מלקה את עצמו הלקאה עצמית חודרת, כואבת...