צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הארמון של מלכתא

ובארמון סיפורים, אגדות, מעשיות ותובנות

כל הסיפורים שלי כאן:http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=319586&blog_id=64894
לפני 12 שנים. 24 באוקטובר 2012 בשעה 9:58

שוב המצב הביטחוני המעצבן הזה!

התעוררתי הבוקר במחשבה שאני הולכת למסיבה שעושים בקמפוס אצלנו, 

ואח"כ יש לי שני שיעורים. 

התעוררתי וגיליתי שירו למעלה מ50 רקטות וטילים מאז הבוקר,

גיליתי שמחכה לי אסאמאס שהיום לא יתקיימו לימודים בגלל המצב הביטחוני. 

"סבבה," חשבתי לעצמי, "אני אמשיך בחיפושים אחר אוטו", אלא שעכשיו אני תקועה בבית- כי גם הבית שלי בטווח הרקטות. 

לא מן הנמנע שהם יתחילו לירות גם לפה, ורק פה יש לי ממ"ד צמוד (ליתר ביטחון אני יושבת בו גם כשנכתבות שורות אלו). 

בגלל שאני נמצאת בקו אווירי בדיוק בין בסיס חיל אוויר לבין רצועת עזה- מאז הבוקר גם לא מפסיקים לטוס פה מסוקים. 

עוד יותר משגע, שכלבלבי משתתף בתרגיל צבאי היום, ומאז 6 בבוקר לא שמעתי ממנו. 

מה יהיה?! 

אני אתחרפן עוד רגע!!!!

*חומרים טבעיים להרגעה יתקבלו בברכה אצל פולניה זו. 

לפני 12 שנים. 19 באוקטובר 2012 בשעה 20:21

התחדשתי, ליתר דיוק ,התחדשנו.

סוף סוף קניתי לכלבלבי גאג יפהפה, אדום כמו בספרות זולה.
חוץ מזה התחדשתי בסטרפאון מאוד נוח והדילדו יפה 😄

בהזדמנות זו, אני רוצה להמליץ לכולם על חנות fun stuff בדיזינגוף סנטר.
בחנות מבחר רחב של מוצרים איכותיים, ממש לא יקרים,
ומה שהכי מגניב שקיבלנו בחנות עזרה והדרכה מקיפה.
המוכר, שהוא גם הבעלים, נתן טיפים מצויינים, המליץ לי בדיוק על מה שחיפשתי,
ענה לכל חשש שלי (אפילו מדדתי את הרצועה), ואפילו ניהל שיחה מעניינת עם כלבלבי, שהרגיעה אותו והעבירה את המבוכה הרבה שלו.

היה מעניין, שווה ומגניב.
כל כך נהניתיייייי

יאיי ,שופינג זה כייף!

לפני 12 שנים. 19 באוקטובר 2012 בשעה 16:04

בין אם זה נפילת מתח, דכאון חולף או סתם עייפות....
אני מותשת . ממש כך.
אין לי כוח לכלום... לא לרכב שכמעט קניתי, לא ללימודים עוד יומיים ולא לשום דבר אחר.

החופש נגמר מהר מדיי... 😒

תעזבו אותי, אין לי כוח לאפחד.

לפני 12 שנים. 15 באוקטובר 2012 בשעה 21:48

לא, לא מדובר בטעות. הסיפור הבא הוא פרי יצירתנו המשותפת, כתבנו אותו ביחד. 


שימו לב, שנינו כתבנו את שתי נקודות המבט- שלו ושלה, ולא בהכרח אני כתבתי רק את נקודת המבט שלה. 


----------


 


חלק 1-


היה זה יום ארוך ומעייף. הייתי מותשת וייחלתי רק להגיע הביתה, אלא שהנסיעה לא נגמרה. הכביש האפל והשומם היה כמו מסדרון שלא נגמר והפנסים לצידי הכביש היו החברה היחידה שלי באותו הרגע. הרדיו לא הפסיק לקרטע, וכשדפקתי עליו על מנת לגרום לו לעבוד, הוא כמו לעג לי והרכב החל להאט.כל סממני הרכב החיצוניים לא הראו שום סימנים מחשידים למעט נורה אחת שנדלקה וקול מעצבן שהחל לנדנד. משהו עבר על הרכב. אוף, למה עכשיו?!


לאחר כמה שניות האוטו המשיך להאט עד שעצר לחלוטין. עצרתי בצד הדרך ונלחצתי, מה עליי לעשות? בקושי רב ולא בלי ציפורן שבורה, הצלחתי להרים את מכסה המנוע. עשן כבד יצא ממנו, מבלגן את שיערי האדום. לא היה לי מושג מה לעשות. החלטתי לנסות לעצור מישהו, אבל מי יעצור באמצע כביש שומם זה? חיכיתי שם זמן רב, אולי שעה, העצבים שלי עולים ואני מתחילה להתרגז. קול של רכב מתקרב הקפיץ אותי. התחלתי לנופף עם הידיים, הרכב הלך והתקרב עד שעצר לידי. מהרכב יצא זכר. לאחר שהתקרב אליי הבחנתי כי מדובר בזכר מעניין מאוד. למרות חזותו הקשוחה, פניו היו עדינות וחיוכו האדיב נראה בבירור גם בכביש חשוך זה. "אתה חייב לעזור לי! הגרוטאה הזאת נתקעה! אני לא אמורה להתעסק עם זה, תעזור לי!" 


חלק 2- נסעתי מעוד ישיבה מוצלחת. למרות שהשעה היתה מאוחרת, הייתי מרוצה מההישג. היתה שם כוסית מטומטמת שקיבלה חזקה על החברה של אבא שלה, שאחרי כמה חיוכים לעברה, היא כבר היתה מוכנה להכנס לי למכנסיים. אין לי כבוד לנשים כאלה, כמה חבל שאני לא מכיר אישה אמיתית. הישיבה היתה מוצלחת והייתי בדרכי הביתה. משהו הבהב בצידי הכביש ואז ראיתי ידיים מנופפות, חזה, שיער ארוך... משהו ששווה לבדוק, ושום דבר לא יוריד את החיוך מהפנים שלי. יצאתי מהאוטו והתקרבתי לבחורה שנופפה בידיה. כנראה שהיו לה פנים יפות, אלא שכעת הן היו עייפות ועצבניות. היא צרחה משהו אבל לא שמעתי כי בהיתי בחזה שלה. "אהה.. את צריכה עזרה?" גימגמתי, "תעשה משהו עם האוטו!" היא ענתה לי בטון תקיף. מכסה המנוע היה פתוח והתקרבתי לרכב לבדוק אותו. לא הבנתי הרבה ברכבים, אבל היא עמדה צמודה אליי ופיקחה על מה שאני עושה. בדיקה קצרה ושטחית העלתה שפשוט נגמרו המים. "יש לך מים?" שאלתי אותה, היא עמדה כמעט צמודה אליי.


לאחר שהתקלה הפשוטה למדיי טופלה, החזרתי הכל למקומו וסגרתי את מכסה המנוע. "זהו, טופל" אמרתי לה והיא החלה לקפץ בהתלהבות, מתנגשת בי כיוון שעמדה קרוב אליי, ובכך הפגינה היפוך מוחלט מהגישה התוקפנית שהציגה קודם. "כיצד אוכל להודות לך?" היא שאלה. הרהרתי כמה שניות ואז עניתי "ארוחת ערב תהיה רעיון נפלא. אף פעם לא פגשתי אישה כמוך". "ארוחת ערב, אה?" היא חייכה חיוך זדוני וניגשה לתא המטען של רכבה, החלה לפשפש ולחפש משהו. כשהרימה את ראשה, החזיקה ביד חבל דמוי לולאה... או שזה קולר של כלב.. מה?!


חלק 3- הוצאתי את הקולר מהאוטו, נחושה להראות לו באמת למה אין עוד אישה כמוני. התקרבתי אליו בצעד איטי ונחוש, הבעת פניו היתה מבולבלת. לפני שהספיק להגיב, בתנועה מהירה הקולר והרצועה הולבשו על צווארו. נאלצתי לעמוד על האצבעות כיוון שהזכר גבוה ממני. "מ..מה את עושה?" 


"שתוק, אתה לא מדבר!" הוא השתתק. משכתי אותו ברצועה לעבר מכסה המנוע. דחפתי את פלג גופו העליון ופיסקתי את רגליו. עשיתי לו בידוק לכלי נשק. הוצאתי כמה שרוכים מהכיס האחורי של מכנסיי. קשרתי את ידיו בכיוונים שונים ובהמשך נקשר מקל שיפסק בין רגליו. הוא עמד כך, שעון על מכסה המנוע, ידיו קשורות ומופרדות. הוא נע באי נוחות, החל לצרוח בכל ריאותיו. הוא צרח וצרח אך אף אחד לא שמע אותו, הכביש היה מבודד. תחבתי לפיו גרב ישנה שמצאתי מתחת למושב של האוטו. הוא התנשף בכבדות. 


ניגשתי לתא המטען והוצאתי את המתנה האחרונה שקניתי לעצמי, רצועת סטרפאון ודילדו תואם. הלבשתי קונדום על הדילדו, חיברתי לרצועות ולבשתי אותן. התקרבתי לקורבן שלי. הפשלתי את מכנסיו ותחתוניו, חושפת חבילה ואיבר מרשים עם כיפה גדולה ובולטת, איברו היה זקור למחצה. שימנתי את הדילדו. 


חלק 4-אני מנסה להסתובב כדי לראות מה היא עושה מאחורי. כל מה שאני שומע זה קולות של שקית נקרעת ומים נוזלים. הגרב תקועה לי עמוק בתוך הפה ולפתע המכנסיים יורדים ממני. הגרב סופגת את כל הרוק בפה שלי וכבר קשה לבלוע, זיעה נוזלת לי על המצח למרות שהיה נורא קר בחוץ. זה הבהיר לה טוב מאד שאני בלחץ, ויכולתי להרגיש שהיא אוהבת את זה. היא מתקרבת אליי מאחור וידיה מחליקות מתחת לחולצתי, מלטפות בעדינות ובחום. יד אחת מפקירה ומחליקה מטה, לכיוון הביצים שלי. היא מניחה ברכות יד אחת על החזה שלי ומרגישנ את הרגיעה מחליפה את הלחץ שלי. היא מרגישה איך החזה שלי מתנפח כאשר אני שואף אוויר. אני מתענג על המגע הרך המלטף את הביצים שלי, היא חופנת אותם בידיה ונצמדת אליי. אני מרגיש את שפתיה על עורפי, ציפורניה מטיילות לי על החזה, כנראה מותירות שבילים אדומים. אני מרגיש את עצמי מאבד כל יצר התנגדות ומתמסר למגעה.ידה ממשיכה לטפס למעלה תוך שאחיזתה על הביצים שלי מתחזקת והיא רואה איך קצב נשימותי עולה. אני מתחיל להתפתל בניסיון לברוח מכבלי, אך אין מוצא. הביצים שלי נמעכות בכזו עוצמה שאני מרגיש שאני נחנק. ידה הגיעה לעורף שלי וכעת גם בו היא אוחזת בחוזקה. אני מרגיש איך ציפורניה מתחפרות עמוק בתוך הבשר שלי, בזמן שהיא דוחפת בעוצמה את הראש שלי לתוך מכסה המנוע. הזדעזעתי מהמכה וראייתי הטשטשה מעט, אף הייתי יותר מרוכז בעובדה שהביצים שלי נמשכות בכוח בין הרגליים שלי, ונמחצות בזמן שהיא עושה לי טיזינג עם משהו לא מזוהה, בחור של התחת.אני מרגיש חדירה מהירה שממצאת אותי.  גניחה מנצחת את הגרב ומצליחה מלברוח מפי. היא לא התחשבה כלל בעובדה שהייתי בתול ובקצב מהיר חזק ואחיד היא זיינה אותי כמו שמזיינים בשר טרי בכלא. ככל שהקצב גבר, כך גם הלפיתה על הביצים שלי התחזקה.


חלק 5 -


תחושה של השפלה וחוסר אונים מילאה אותי, ולא ידעתי מה לעשות. חשבתי לעצמי שאולי לפחות ארפה את התחת, כך יכאב פחות. מה שלא הבנתי, שהדבר שהכי דירבן אותה זה בדיוק הכאב שלי. ברגע שהחלה לחוש פחות התנגדות,היא הגבירה את כוחה של החדירה ויכולתי להישבע שאני מרגיש כאילו זה מגיע לי לגרון.


במיומנות רבה ,ללא האטה בקצב, קשרה חבל קצר לביצים ולזין שלי משכה אותו אחורה. היא אחזה אותו בעודה צוחקת צחוק זדוני, ידה חזרה לכיוון ראשי אוחזת אותי מהשיער. כשהיא מושכת לי את הראש אחורה, הצוואר שלי כל כך מתוח שהוורידים כבר בולטים. בעזרת הפה היא משכה מעט את החבל על הזין וסטרה לו מספר פעמים. היא שולפת את הגרב מהפה שלי וממשיכה לזיין אותי במהירות, תוך שהיאלוחשת לי בתוך האוזן:" אני רוצה לשמוע אותך בוכה, זונה שלי".


 עם כל חדירה ברחה גניחה, ממש כאילו היא זיינה זונה מקצועית. לפני ששיחררה לי את השיער,הפניתה את הראש שלי אליה וירקה עליי פעמיים- אחת בתוך פי, כדי להביע את היצר הרע שלה, ואילו השניה על פני, כדי להביע את הגועל שלה מזונה כמוני. היא שיחררה את שיערי ושתי ידיה החליקו לתוך פי, אוחזות את לחיי. היא האטה את הקצב אך הגבירה את העוצמה. כעת, לכל חדירה שלה הצטרפה זעקה שלי, היא הייתה נורא איטית אך הרגשתי את עצמי נקרע מבפנים.


היא יצאה מתוכי ושיחררה את כבליי, אך נותרתי שכוב על המכונית. הייתי שבר כלי, משומש, זרוק.


היא מפילה אותי על ברכי, ידיי נקשרות מאחורי גבי ומחוברות לעקבים שלי במהירות. היא ניגשת אליי ואני נשאר עם עיניים עצומות, מקווה שאם אני לא אראה מה בא- זה אולי באמת לא יבוא. היא החלה להפליק לי בפנים עם הסטראפאון, משושעת מהעובדה שזה הרגע היה בתוכי. 


חלק 6-אני מסירה את הקונדום המשומש, זורקת אותו על המדרכה. אני מתקרבת אליו, לופתת את ראשו בחוזקה ואז מתחילה לדחוף את הדילדו לפיו, מפמפמת ומזיינת בקצב עולה ויורד. הוא נאבק לנשום, במיוחד כשמדיי פעם אני סותמת לו האף. הזכר הזה הגיע לשפל המדרגה, כעת כשהוא מוצץ זין מפלסטיק, שרק לפני כמה רגעים היה בתוכו. כשהתחלתי להשתעמם הוצאתי את הצעצוע מפיו והסרתי את הרצועות. הוא נפל על צידו בזמן שניפגשתי לתא המטען. חזרתי אליו, מרימה אותו ומעמידה שוב על ברכיו. "ועכשיו, אתה תענג אותי" הכרזתי. הפשלתי את מכנסיי, חושפת את מבושי לאוויר הקריר, דבר שגרם לי להתרגשות נוספת. הייתי רטובה ומגורה מאוד. לפטתי את ראשו ודחפתי בין רגליי. לקחו לו כמה שניות אבל לבסוף הבין מה עליו לעשות והחל ללקק אותי. ככל שאידקתי את אחיזתי, הוא ליקק בחוזקה רבה יותר. כשהייתי מגורה מאוד , קרובה לשיא, החלטתי להרפות את הקשירה בין הקשר שעליו ידיו לבין הקשר שעליו רגליו. משכתי אותו לעבר הרכב, דוחפת אותו על המושב האחורי. קפצתי עליו בפראות, מחדירה לתוכי את איברו הזקור במלואו כעת. אני רוכבת עליו כמה דקות נפלאות ולפתע ללא אזהרה מוקדמת אני גומרת בקול זעקה גדולה. אני מתרוממת ממנו ומתלבשת חזרה. אני מסדרת את עצמי ולאחר כמה דקות חוזרת על מנת להתיר את קשריו. הוא אינו מדבר או זועק, רק בוהה בחלל. לאחר שהוא משוחרר, הוא מתלבש ומשפשף את ישבנו הכואב. "משוחרר. תודה על האוטו" אני אומרת, לפני שנכנסת לאוטו ונוסעת לדרכי.

לפני 12 שנים. 14 באוקטובר 2012 בשעה 23:40

לפעמים לכלבלבי יש מצבי רוח רעים,
ואני מנסה להיות שם בשבילו כמו שהוא תמיד שם בשבילי.

ולפעמים, הטרפיה מגיעה במילים. או במקרה שלי במילים וסיגריה.
נראה שקצת הצלחתי לעודד אותו, איזה כייף. זה שווה את השעות שינה שלי.


מחר לכלבלבי תהיה הפתעה,
ולי יהיה יום קשה אבל אני בטוחה שהוא יעודד אותי ויגיד לי לשים זין כשאני אשכח לעשות את זה.

לילה טוב :)

לפני 12 שנים. 13 באוקטובר 2012 בשעה 16:07

אבל כמה כייף היה!
מעכשיו יהיה לי הרבה יותר כייף לראות סרטים!

כלבלבי.... מממ

לפני 12 שנים. 9 באוקטובר 2012 בשעה 21:38

לילה טוב לך כלבלב שלי.
תיכף תעצום את עיניך העייפות ותשקע בעולם החלומות.
תחלום עליי,
מלטפת את ראשך , מגרדת לך את הבטן.
תחלום איך אני נותנת לך ספאנק- ליטוף, מכריזה שאתה הרכוש שלי.
תחלום כלבלב טוב שלי,
כי עוד מעט זה לא יהיה חלום ואנחנו נתאחד שוב.
כלבלב שלי,מה אתה עושה לי,
מה אעשה לך...
אחנך אותך,
אתה תפנק אותי,
אלמד אותך,
ועל הדרך אלמד על עצמי.
אתה נותן לי להיפתח ולהביע את עצמי בצורות שאף פעם לא הבעתי,
אתה זוכה בביטחון שלי ואני לומדת לסמוך עליך,
אתה מכיר בי צדדים שאף אחד לא מכיר.
וככה אני עצמי.
לראשונה בחיי אני לגמרי אני עצמי,
ואתה רוצה שאהיה כזאת ואפילו נהנה ממני כזאת.
מאחורי כל השפלה יש מחשבה
ומאחורי כל מטלה יש מטרה.... גם אם היא לשמח אותי 😄
כשאני אוחזת בך או ברצועה שקשורה לקולר שלך,
אתה יודע שאתה שייך לי.
וזה מה שמדרבן אותי לחשוב ולהשקיע,
לתת מעצמי ולקבל חזרה. אין תענוג גדול מזה.
תחלום כלבלבי,
על מה אעשה עם החבלים,
איך אניף את השוט,
איך שוב נירדם מחובקים ובאילו צורות משעשעות,
ואילו השקמות יצירתיות אעשה לך.
אז לפני שאתה עוצם את עיניך, תן לי את הנביחה הגדולה והגאה שלך.
נביחה של כלב גדול וחזק שפשוט רוצה לחזור לנסיכה שלו,שתטפל בו ושתחנך אותו.
ואני כרגיל חושבת על השלב הבא 😄
לילה קסום ת' כלבלב שלי.

לפני 12 שנים. 9 באוקטובר 2012 בשעה 17:30

אנשים פשוט לא מודעים לכוחן של מילים.
אומרים מילה ולא מבינים מה הבעיה.
בשם הביטוי העצמי , חופש הביטוי , בשם הפלורליזם,
משחקים אותה סופר "פתוחים", סופר "מגניבים" ומרשים לעצמם להתבטא מבלי לחשוב שיש מישהו ששומע את המילים ההלו.

מעטים הם בעלי האינטליגנציה הרגשית לחשוב על מי שמקבל את המילים ולא רק איך לצאת "גדול" במילים שאומרים.

צריך טאקט ואינטליגנציה רגשית על מנת לנהל שיחה עם בני אדם.

וכן, נורא התעצבנתי על העליהום המיותר שעשו כאן למישהי בכלוב.
הו מיי גאד, אני מקווה שהדוחים הללו לא יגיעו לפינת גן עדן הפרטית שלי, לבלוג הזה. מדיי פעם אני צצה בפורומים ורק אם יש לי משהו חשוב ודחוף לומר, אבל באמת שאין חשק.

ומהנישה האישית שלי גם אני לעתים נפגעת ממילים שנאמרות.
אם אני רצינית ומישהו עונה לי בחוסר טקט ואפילו אם זה "סתם צחוקים",
אני נעלבת.
אם מישהו קרוב אומר לי משהו מעליב, בד"כ זה לא יצא לי מהראש לפחות כמה שבועות.
על מישהו לא קרוב אני בכלל אני לא שמה זין.
ככה זה.
תחשבו אנשים! תחשבו!

לפני 12 שנים. 7 באוקטובר 2012 בשעה 17:55

מאיפה להתחיל אני לא יודעת... הכל היה מדהים בסוף שבוע הזה.

היה הרבה מהכל: הרבה זמן ביחד, הרבה מוסיקה,הרבה צחוקים, הרבה סקס, הרבה בדסמ, הרבה נשיקות וכו'. 

הוא היה קשור הרבה. 

למעשה, מאז ומתמיד שנאתי חבלים ושנאתי קשירות. הקשירות היחידות שידעתי לעשות הן של אוהל (או בניית שטח אחרת),

והתחמקתי מכל קשר לקשר (משחק מילים דהה). 

אבל אני יודעת כמה הוא אוהב את זה, כמה בפטנזיות שלו אני קושרת אותו. 

אז החלטתי לנסות, לאט לאט גם לאהוב ואפילו הספקתי להתמכר. 

 

********

הוא לימד אותי איך הוא היה קושר לעצמו את הידיים, "מעניין אני תוהה לעצמי, צריך לנסות". 

"הנה תנסי" הוא אומר לי. אני קושרת לו את הידיים מאחורי הגב, מפילה אותו על המיטה על גבו, כיסוי על עיניו. 

יושב ורוכבת עליו עד שכמעט גומרת. הפעם זה רק כמעט. זאת לא הפעם ההיא שבה גמרנו ביחד. 

*********

3 פעמים וזה יותר ממה שקרה לי כל החיים. המבין יבין. 

*********

הוא ישן. אני ערה ומשעמם לי. 

אני מעירה אותו בתחילה עם ליטופים,לאחר מכן עם סטירות הולכות ומתגברות.

הוא מתעורר רק בשביל שהעיניים שלו יכוסו שוב ע"י כיסוי עיניים. הידיים שלו נקשרות מלפניו והוא יכול היה רק לנחש מה עתיד לבוא.

אני רוכבת עליו, מביאה לידי ביטוי את כל החרמנות המצטברת. לפתע הוא מרים את כפות ידיו הקשורות זו לזו, וכורך סביבי. 

הוא מחבק אותי כשידיו קשורות, שדיי המטלטלים מתנגשים בפיו לסרוגין, עד שהוא פשוט מוציא לשון וכל פעם שפיטמה מגיעה אליו היא נרטבת מהלשון שלו. 

אני רוכבת על איברו מתעלמת כליל מהגניחות והצרחות הבוקעות מגרוני. 

הסיטואציה: זכר עם עיניים עצומות, כפות ידיים קשורות זו לזו, מחבק את הבחורה שרוכבת עליו תוך כדי שזו סוטרת לו- זאת ללא ספק אחת התנוחות הסקסיות והרומנטיות שיש. וכן, בתוך מוחי זה מאוד רומנטי להתחבק תוך כדי סקס ומאוד רומנטי לקשור לזכר את הידיים תוך כדי הסקס (אם אין ידיים שישתמש בלשון, כמו כלבלבי שלי). 

********

 

יס עשו הרבה מרתונים בסופ"ש הזה. כנראה שזה היה מתוכנן לזוגות כמונו שהשאירו את הטלוויזיה כרקע לפעילות מינית\בדסמית\עצלנית\שמיעת מטאל בפול ווליום תוך כדי עישון. אין שום סיבה אחרת שהיינו רואים כ"כ הרבה סרטים.

 

********

טיילנו בחוץ עם חברים ונילים. חזרנו הביתה עייפים מעט. 

היה באטמן בטלוויזיה, אבל הוא לא יזכור את החלק הזה בסדרה.

טוב, אולי רק את הצחוק המתגלגל שלי, בזמן שהוא שוכב עם כיסוי עיניים וידיים קשורות, מתחת לרגליי בצורה מאוזנת ומהווה משענת לרגליי. 

הרגשתי את חום גופו, ראיתי את ההתרגשות על גופו הערום ואת חיוך הסיפוק על פניו. 

לא רק שהוא היווה משענת לרגליי, היה רהיט דומם שהתעלמתי ממנו כליל , אלא בעיקר ספגתי את הכניעה שלו,את ההתרפסות לכבודי, את ההנאה שלו ושלי מהסיטואציה. ולא אשקר לכם, היה נוח לראות ככה סרט :))

אבל כצפוי לי, יש גבול לכמה זמן אני יכולה בלי ומהר מאוד הוא מצא את עצמו נאבק לנשום, כשמצאתי מקום חדש וחמים שבו הלשון שלו עוד לא ביקרה. גם עזרתי קצת, ככה עם תנועות אגן. 

********

 

ובסוף היום השני שלנו ביחד, כשהייתי צריכה לנסוע שאלתי אותו אם לנסוע היום או אולי להישאר עד למחרת בבוקר. 

הוא אמר שהוא נוטה לזה שאני אשאר עד למחרת. בסוף נשארתי. וגם בלילה הזה, כמו תמיד, ישנו כפיות כשהוא מחבק אותי מאחור ואני מחבקת את היד הענקית שלו. 

מצאנו את עצמנו כמו שני מסטולים יושבים באוטו ושומעים מטאל בפול ווליום מול התחנה המרכזית, לתדהמתם של העוברים והשבים. 

"אני שם זין," הוא אמר ופתח את החלונות של הרכב. אני צחקתי והדלקתי סיגריה, פתאום מבינה כמה התרגלתי למטאל "שלו" (כי עם כל הכבוד המטאל "שלי" הרבה יותר שווה) וכמה למדתי לאהוב את זה.

 

התרגלתי לכלבלב שלי והוא התרגל אליי. למדתי להיות סבלנית איתו, והוא למד לא לשעמם אותי. 

כלבלב שלי, נגעת בי בצורה קסומה. אפילו שאני עדינה נורא וכאב לי שהעברת אצבע על הגב שלי, אפילו את הקרח שהיה מעט הזוי. בין הנשיקה הראשונה בה כמעט נחנקתי ולא נתת לי לברוח, לבין הנשיקה האחרונה שבה "נגמרו לך הנוזלים"- כל כך נהניתי!!! 

ואל תדאג, אני מכינה לך עוד הפתעות 😄 ועכשיו רד על ארבע ותנבח בשבילי!  כלב טוב.... (ותזכור שאתה ממש ממש לא רק כלב, אבל ממש ממש שלי). 

וככל שאני מתחילה לכתוב, אני נזכרת בעוד ועוד רגעים קסומים... אבל אין מקום להכל, וחלק ישאר חרוט רק במוחינו כי זה רק שלנו :)

 

חג שמח לכם קוראים יקרים שלי, 

ותזכרו שהחלק הכי חשוך בלילה מגיע רגע לפני הזריחה. 

 

נ.ב.תזכורת לעצמי: לא לתת לרז אחי הגדול לדבר על תאוריות ההזדווגות שלו עם חבר שלי. חבל שאני לא יכולה לעשות "רז רע! רע!" חחחחחחחחח 

לפני 12 שנים. 1 באוקטובר 2012 בשעה 23:22

השד יודע למה אני ערה 4 שעות לפני השעון מעורר לעבודה,
אבל הסתובבתי כאן...

א. שוב התעצבנתי מהבנאדם הזה. פשוט מביא לי את העצבים כל פעם מחדש.
הצדקנות, החסדנות והתגובות בכל שרשור שבו אני מגיבה. די כבר!
הכינוי הזה מעצבן אותי.

ב. שוב חזרה לי מחשבה כלשהי שמטרידה אותי כבר הרבה זמן.
למה לעזאזל זה כ"כ קשה לי?

אוף אני יודעת שאני לא ברורה לכם.
גם לי לא.

ליל"ט.