הרגשה של מוצ"ש, כי החג יצא ומחר לעבודה. השביזות האופיינית הזאת כשנגמר חופש ומתחילים לחשוב שגרה.
כמובן שאני חולת עבודה היסטרית, ויש לי כבר פתק עם דברים שנזכרתי בהם במהלך החג ושאני חייבת לעשות מחר.
פראפראזה לשיר הילדים הידוע-
"לא רוצים לעבוד! רוצים להשתגע!"
באמת נמאס לי מהעבודה... ואם לשפוט לפי זה שכבר חודש לא מוצאים לי מחליפה כי אף אחת לא רוצה את התפקיד (או שהבוס שלי לא מצליח למצוא אף אחת שתהיה טובה כמוני, לטענתו) כנראה שהעבודה באמת לא כזאת שווה.
אניווי,
חדל דיבורי שגרה.
עוד שלושה ימים שוב סופ"ש ארוך ויהיה מעניין :)
הכלבלב שלי ממשיך להתחנך, לומד מהר ואני פשוט גאה בו.
כשאני יודעת מה אני רוצה, עושה הכל בשביל להשיג את זה וגם משיגה את זה- אני הכי מאושרת בעולם.
כצפוי לכלבלב ההפכפך שלי שלא יודע לדבר על מה שמציק לו, הוא שוב התעורר היום במחזור.
מה שכן, כל ההרהורים שלו והשיחות שלנו בנושא, הביאו אותי למסקנות מרחיקת לכת לגבי עצמי.
אני בדסמית, אני שולטת- בכל רמ"ח איבריי ונשמתי.
ראשית, אני מנטלית הרבה יותר ממה שאני פיזית.
שנית, הרומנטיקה שלי קצת עקומה. למשל, אני לא רוצה שכלבלבי יביא לי פרחים לעולם כי אני רואה בפרחים משהו יפה שמת מהר. אבל לדוגמא העובדה שכתב בבלוג על הבדיקה שערכתי לו וההקדשה היפה בסוף- ריגשו אותי לגמרי.
והתובנה השלישית והחשובה ביותר, העובדה שאני מכירה בעצמי כשולטת, ושהשלמתי עם זה-
מאפשרת לי להינות ממה שיש לי, הרי זו מתנה אדירה! אני מתגרה ממשהו מיוחד, יש לי חלק סודי באישיות, יש לי את הכוח הידע והכלים לעשות לעצמי טוב (ועכשיו גם לעשות טוב לבן זוגי). מסכנים אותם האנשים שלא מודעים לפטישים שלהם, שסובלים שנים ולא מודעים לעצמם (והרי ידוע שלרוב אוכלוסיית העולם יש פטיש כזה או אחר, היום הנושא מדובר בפתיחות בכל הכתבות והספרות בנושא זוגיות ויחסים).
אני חושבת שרבים כאן חשים בלבול מסויים, ולעיתים רבות מהרהרים במהות שלנו ומדוע אנחנו כאן.
אבל אני חושבת: פאק איט, למה לבזבז כוחות ולחשוב על "למה?",בואו נשקיע אנרגיות בלחשוב "איך". איך לגוון ולהעשיר את העולם שלנו, איך לבוא לידי ביטוי בתור שולטת\שולט\נשלט\נשלטת, איך להתפנק ולפנק, ובעיקר לעשות לעצמנו טוב.
______
בנושא אחר לגמרי, חתולים הם יצורים מקסימים.
כבר כמה פעמים תפסתי את החתולה שלי עושה הד-באנג כשאני שומעת מטאל,
והיום הרמתי אותה והיא הושיטה את רגליה על מנת לחבק אותי.
מקסימה שלי.....
________
ונעבור לפינת השירים. אני נורא משתעשעת לגלות שרים ונילים-לכאורה עם תת-מסרים שלא יכולים להשתמע לשתי פנים. כבר העליתי פה כמה שירים כאלו בעבר.
והפעם, נינט טייב שנורא משחקת אותה מגניבה, עם The Walking Man- (שימו לב לבית המודגש)
My Game
No one really knows what to do with my name No one really knows what to do with my game I love you I need you I hate you All night long I think we should be in bed High as kites Day and nights Giving head I don’t want to come I don’t want this to end No one really knows what to do with my name No one really knows what to do with my game I love you I need you I hate you All night long Sit on my face I need this disgrace I’ll be your slave I won’t behave I don’t want to come I don’t want this to end
_________
ובכן, מקווה שנהניתם מהשיר. אילו תגליות מרעישות אפשר לגלות כשקצת חופרים לעומק, אה?
בחדשות עשו כתבה על הכלבים ביחידת עוקץ בצה"ל.
מתארים את האימונים של הכלבים,ואני פשוט מתמוגגת.
"כלב הוא כלי בסופו של דבר"
"צריך להעניק לכלב את כל הצרכים שלו, לשטוף ולהאכיל אותו"
אפילו הראו את הכלובים שלהם מממ
ואני תוהה לעצמי, אולי אני צריכה כלב לוחם?
ואז מגיעה התשובה:"כלבים בעוקץ לא נובחים"
מהההה?!?!
שאני אוותר על זה שהכלב שלי ינבח?? לא יקום ולא יהיה.
עד שהוא למד לנבוח, הכלב הטוב שלי 😄
אוי כמה אני הפוכה אחרי אתמול בלילה.
היתה אחלה מסיבה בכללי, באמת אווירה טובה ומשקה חינם.
אממה? משהו רע עבר על האנשים במבוך.
גברים בודדים, חרמנים בני 40, פשוט הסתובבו וצפו בנו.
מילא זוגות שאולי רוצים להצטרף או לקחת רעיונות, אבל ממש לא נראה לי שמישהו יביא ביד על הרכוש שלי שמלקק לי את הרגל. ממש לא.
הגדילו ועשו אלה שהדליקו פלאש של פלאפון ואף נכנסו לפינה שלנו והסתכלו.
וזה לא שעשינו משהו יותר מדיי, הדברים המעניינים באמת קורים בחדרי חדרים.
הגדיל ועשה חצוף אחד, שאפילו לא עמד בדרסקוד,
שאמרתי לו שילך והוא התחיל להתווכח איתי שהוא ילך כשיבוא לו.
כמובן שבן זוגי לא יתן לאף אחד לדבר אליי לא יפה והוא קפץ עליו (ואלמלא הייתי מרסנת אותו הכלב הגדול שלי גם היה מפוצץ אותו מכות).
אני מודעת לעובדה שהקונספט של המבוך הוא שהוא פתוח וניתן לצפות, אבל באמת-
להאיר עלינו עם פלאפון ולבהות בנו בהבעה חרמנית על הפרצוף? זה פאקין מפריע!! ובמיוחד שהערתי להם!
בכל מקרה, אני לא אחזור לדאנג'ן בקרוב,
אבל אני מאוד גאה בכלב שלי שהתנהג כמו כלב אמיתי וחלק ממטרות הכלב הוא להגן על המלכה בכל מחיר.
חבל רק שאנשים לא מכבדים והיינו צריכים להגיע למצב כזה ולהרגשה רעה.
אגב, היו אחרים שביקשתי מהם ללכת והם הלכו. היה מישהו קצת מסטול שהתחיל איתי וברגע שאמרתי לו "לא" הוא פשוט הסתובב והלך כמצופה.
אבל מספיק אידיוט אחד בשביל להרוס.
לא נורא, נהניתי וזה העיקר. הכלב שלי נהנה וזה המשני.
הערה לרגישים: הטענה מופנית כלפי אנשים שמבקרים במסיבות כאלו ולא כלפי המארגנים של מסיבות כאלו.
הבחילה עברה לי אבל איך זה שתחושת הגועל נותרה? תחושת מחנק עמומה, שיושבת כמו חיידק בגופי ובראשי ולא מאפשרת לי לנוע בחופשיות.
הו, רגשות... אנשים נותנים להן משמעות עמוקה מדיי.
אבל למילים -לא. פגיעה מילולית זאת פגיעה שלא הצלחתי לפתח שום שריון נגדה. אם מישהו אומר לי "בת זונה" כל הג'ורה הדרומית שלי יוצאת עליו אבל אם מישהו לא מעריך אותי אני לא אקבל את זה יפה.
עקב האכילס שלי נמצא בלב כנראה. ומי שיודע את זה, יודע לא להרגיז את המוח החריף שלי אלא לבוא בשקט בשקט ולעקוץ במקום הכי כואב. תמיד האמנתי שלנתינה אין מחיר , לא מתחשבנים על כמה נתת. אלא שלפעמים החיים מלמדים שיש גבול לכמה אפשר לתת מבלי לקבל חזרה . רגשות. בחילה.
