הארמון של מלכתא

הבחילה עברה לי אבל איך זה שתחושת הגועל נותרה?
תחושת מחנק עמומה, שיושבת כמו חיידק בגופי ובראשי ולא מאפשרת לי לנוע בחופשיות.

הו, רגשות...
אנשים נותנים להן משמעות עמוקה מדיי.

אבל למילים -לא.
פגיעה מילולית זאת פגיעה שלא הצלחתי לפתח שום שריון נגדה.
אם מישהו אומר לי "בת זונה" כל הג'ורה הדרומית שלי יוצאת עליו
אבל אם מישהו לא מעריך אותי אני לא אקבל את זה יפה.

עקב האכילס שלי נמצא בלב כנראה. ומי שיודע את זה, יודע לא להרגיז את המוח החריף שלי אלא לבוא בשקט בשקט ולעקוץ במקום הכי כואב.
תמיד האמנתי שלנתינה אין מחיר , לא מתחשבנים על כמה נתת. אלא שלפעמים החיים מלמדים שיש גבול לכמה אפשר לתת מבלי לקבל חזרה .
רגשות.
בחילה.