לפני 12 שנים. 21 בדצמבר 2011 בשעה 3:18
השאלה למה אני ערה בשעה הזאת- נזנחת לרגע.
[וגם השאלה מה עוד 400 ומשהו אנשים עושים כאן בשעה הזאת.... כאילו אין לכם עבודה? כולם בחופש\חופשת מחלה? מצבנו בארץ קשה..חח]
אבל יש משהו בלילה שגורם לי להיפתח. משהו מסתורי בלילה, שגורם לשיחות להיות נפשיות יותר וכאילו הנפש שלי מחכה לשעות האלה בשביל להראות את הצדדים הרכים שבה.אני אוהבת את הלילה, את הירח, את הקור והבריזה הקרה הנושבת בעורפי, אפילו את הצרצרים המעצבנים. פחות אוהבת שזה הזמן היחידי שלי לדבר עם חברים מסויימים.
וחופש מחלה שווה... המון שיחות מעניינות. מחר שוב אתעורר בצהריים ואגסס מכאבים, אבל עד אז....
כמו שאני תמיד אומרת-
תזדיינו בסבלנות :)
