הארמון של מלכתא

כמו כל התובנות שלי, גם התובנה מאתמול נכתבה מתוך פרץ של רגשות.
אתמול היה לי ערב קצת רגשני, ולכן הרגשתי כפי שהרגשתי.
בעקבות שלל תגובות להן זכיתי, אני חייבת הבהרה.
ראשית, אני לא לוקחת את דבריי חזרה- ההרגשה שלי שלפעמים עדיף להיות קר וחסר רגשות פן תיפגע, עדיין ישנה איפשהו שברקע ואני בטוחה שמדיי פעם תחזור לעקצץ בעקבותיי.
התגובות שלכם, קוראיי היקרים, היו נחרצות. "אם את לא תאהבי, מי יאהב?", "הדבר הכי מיוחד בך זה שאת מסוגלת להרגיש", "צריך להרגיש ולדעת להתגונן מפני אנשים לא ראויים" ועוד שלל תגובות שכולן נכונות וכולן צודקות.
אני מוכרחה להודות שציפתה לי הפתעה משמחת מאוד. התגובות להן זכיתי בעקבות הפוסט מאתמול בערב היו כולן חיוביות ובעיקר כולן מאוד מאוד מעודדות ומעוררות תקווה.
אני רוצה להודות למי שטרח להגיב- בין אם כאן, בין אם בדרך כזו או אחרת. התגובות של כולכם מאוד חיזקו אותי.
כעת, משהתעודדתי, אוכל לומר בוודאות ש אני רוצה להרגיש. אני מרגישה מתה ללא רגשות, כאילו חיי חסרי משמעות.
זה לא תמיד פשוט, לעתים מסבך דברים, ולעתים רגשות כמו אהבה גורמים לבלבול נוראי.
אבל כזאת אני, מלכת הרגשות.
שלכם בחיוך ובידידות,
מלכת האהבה