הארמון של מלכתא

איך דווקא ביום השואה לכוווווולם פתאום היה סשן,
או מפגש מיני,
או שהחבר חזר מהצבא,
או שהחברה חזרה מחו"ל,
או שלחמוד מהפאב בדיוק היתה דירה ריקה?
(תופעת הבייבי בום? האם מדובר בפחד מהיכחדות שבגללו אנשים נוטים לקיים יותר יחסי מין?)

ורק אני ויתרתי על תוכניותיי,
בתחילה בגלל בדיקות הדם הארורות
ולאחר מכן בגלל יום השואה?

אני לוקחת דברים קשה מדיי?
או שסתם מציק לי שאנשים ממשיכים בחייהם כאילו כלום?
די ברור לי שגם אני אמשיך בחיי,
ומחר בערב אני אפילו הולכת לבלות בגדול.
אבל היום, היום היה צריך לעצור הכל ולחשוב.
אולי זה סימן מלמעלה שהרגשתי רע אחרי בדיקות הדם בבוקר.

מי יתן ומהאבל הכבד הזה נקום כמו עוף חול,
ננער את נוצותינו ונמשיך הלאה.
לילה קסום.