הארמון של מלכתא

יכולתי לעשות את השבת הזאת עם מלא גברברים במסיבות אלכוהול ואורגיות מטורפות- אני בוחרת שלא לעשות זאת.
יכולתי לדאוג שמישהו ינקה לי את כל הדירה- אבל בחרתי שלנקות אותה לבד.
יכולתי לדאוג שמישהו יעשה לי קניות בסופר וישלם עליהן- אבל בחרתי ללכת לבד ברגל ובחום לעשות קניות, ושילמתי עליהן בכספי שלי.
היה יכול להיות לי סקס חד פעמי כל יום עם מישהו אחר- אבל אני בוחרת להתאפק.
יכולתי למצוא לעצמי גבר עשיר שיממן אותי- אבל אני בוחרת לעבוד בעבודה קשה ולהרוויח גרושים.
יכולתי לנסוע לאילת ל"עבודה מועדפת", להתעייף ממנה אחרי יומיים, ולהישאר שם לעשות בטן גב- אבל בחרתי שלא לעזוב את אמא שלי שזקוקה לי.
יכולתי לנסוע לטיול "אחרי הצבא" ולהתחיל ללמוד מתישהו בגיל 25- אבל במקום זה, חצי שנה אחרי שחרור מקבע, כבר סיימתי קורס פסיכומטרי, עשיתי פסיכומטרי, מצאתי עבודה, קיבלתי קידום בעבודה והתקבלתי ללימודים. לפני גיל 22.

אני לא סובלת אנשים שכל הזמן מפנטזים על מה יכול היה להיות.
החיים הלא-קלים לימדו אותי שבמקום לשבת על התחת ולהגיד מה הייתי יכולה לעשות- לקום ולעשות את זה.
מעבר לזה, הערכים הלא מתפשרים שלי לא מאפשרים לי לעשות דברים שמנוגדים למה שאני מאמינה.
נכון, יותר קשה ככה, אבל הגאווה והכבוד שלי שווים את זה.
הרבה יותר קל "ללקק" לכולם בעבודה, להתלבש חושפני ובלי טעם, להסכים למתנות ולכסף שמציעים לי, ולא לעבוד בכלל. אבל בשביל שאני אוכל להסתכל לעצמי בעיניים- אני עובדת קשה.
לא מתפשרת ולא נשברת.
הגורל שלי יבין בסופו של דבר, כמו כולם, שאיתי לא מתעסקים. כל חרא שיפיל עליי- אני אתמודד. ואם לא- אמות בנסיון להתמודד. בלי אמצעים ובלי עזרה של אף אחד- אני עוד אכבוש את העולם 😄

שתהיה לכם שבת נפלאה, קוראיי היקרים, ושבת שלום.