הארמון של מלכתא

כשהרע המוחלט לא שווה את הטוב המועט,
כשהבחילה קבועה, כבר לא מרעב או מחלה,
כשהגוף מגיב לחולשה של הנפש,
כשאני פועלת על אוטומט כי "צריך" ולא כי אני "רוצה"-
אני יודעת שאני צריכה להתנתק.
אני רוצה ללחוץ על כפתור הOFF הגדול והראשי,
לומר "תודה על הכל, אבל לא בשבילי"
ולהחליף סרט.
כי החיים הם סרט והתסריט לא נכתב בידינו.
האמנם?

האם באמת לא יכול שלמישהו פשוט נמאס מסרט החיים?

תעצרו, אני רוצה לרדת.

ואז ישארו רק המילים...