כבכל שנה, הגיעה התקופה הזאת של ההכנות לחג.
כיאה לפולניה היסטרית שכמותי, הלחץ התחיל בערך כבר לפני חודש. ואיתו הרשימות- מה לנקות, מה להעיף, מה לקנות...
אבל כיאה לישראלית עצלנית שכמותי, התחלתי לנקות רק השבוע.
ובעודי מנקה את המקרר ותרה אחרי כל חתיכת גרגר לחם מעצבן, חשבתי על משהו- תובנה חדשה.
האם אותו גרגר לחם מסמל בעצם דברים שאיננו אוהבים בחיים שלנו?
הרי חג הפסח הוא יציאה מעבדות לחרות, והרי שאנחנו מנקים ומוציאים את החמץ (או את האבק או כל לכלוך אחר) זהו סמל לכל עקבה שלנו בחיים. אותו גרגר של לחם מסמל עבורי את הפחדים שלי, את כל מה שעיכב אותי מאז הפסח האחרון, כל מה שעצר אותי מלהתקדם וכל מה שהפריע לי בשנה שעברה.
חשבו על כך- מה גרגר הלחם מסמל עבורכם?
אנני עורכת ביעור חמץ, אולי כי אני לא גרה בתל שבע או רהט, אבל אני כן אורזת את החמץ ומעבירה אותו למישהו שישמור לי עליו.
ואז חשבתי על כך גם כן. אני לא שורפת את החמץ כי זה בזבוז כלכלי של אחלה פסטה שיכולה להיות שימושית אחר-כך. אבל, אני גם לא מסלקת לחלוטין את העבר שלי ממני, כי כשהפסטה תחזור אליי גם העבר יחזור אליי- וזאת כדי להיות סממן קיצוני למשהו שלא צריך לקרות, שלא צריך לחזור על עצמו.
אנחנו צריכים דברים כאלה בחיים.
כמו שבנאדם שלא מעשן אומר "אני בחיים לא נוגע בחרא הזה", ואילו בנאדם שמעשן ג'וינט פה ושם אומר "אני מעשן, אבל להזריק אני בחיים לא אגיע". אנחנו צריכים את החמץ הישן שיזכיר לנו שלשנה הקודמת אנחנו בחיים לא נגיע.
אגב, אני מניחה שרובכם לא יודעים אבל בתקופת התנ"ך לא היה "ראש השנה" ופסח היה ראש השנה, מפסח התחילו לספור את כל הימים.
ואני חושבת שגם בימינו אלו יש להתייחס לפסח כראש השנה, כי זה החג הסימבולי והמיסטי ביותר. אנחנו מנקים את עצמנו, את הבתים שלנו, מעיפים קופסאות וזבל שהצטבר אצלנו ופעם חשבנו "נשאיר, למקרה ש..." אבל בפועל זה נשאר רק בשביל לאגור אבק.
ועכשיו, נתקפתי חשק עז לאכול פיצה, שזה יהיה החמץ האחרון שלי לפני החג. כמובן שאני לא מכניסה אותו למטבח שחלילה לא יהרוס את יצירת הפאר שלי וההישג העיקר שלי (והוא- שלשם שינוי ניקיתי משהו).
אז אני אאחל לכולכם שבוע מצויין,
נקיונות קלים ומהירים,
ושתצליחו להיפרד מכל גרגירי הלחם המעצבנים שמעכבים אתכם מלהתקדם הלאה בחיים (ובנקיונות).
ערב מקסים :)
עריכה מאוחרת יותר:
הנה סרטון שמדגים איך רדפתי אחרי חמץ
