סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הארמון של מלכתא

ובארמון סיפורים, אגדות, מעשיות ותובנות

כל הסיפורים שלי כאן:http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=319586&blog_id=64894
לפני 11 שנים. 3 ביולי 2013 בשעה 22:20

וכל כך בא לי לשלוח הודעה עכשיו למישהי. 

קראתי איזשהו פוסט ופשוט התחלתי לבכות מהזעזוע. 

כמה העולם הזה אכזר, כמה אנשים יכולים להיות רעים, כמה אנשים כאן יכולים להיות רעים. 

באיזו קלות רומסים כבוד אדם

באיזו קלות בוגדים באהבה 

הורסים בנאדם

 

לפעמים אני תוהה האם אני נאיבית מדיי לחשוב שהעולם טוב ושאנשים טובים מטבעם. 

עובדה, הם לא. 

וזה לא הוגן. 

אנשים קקות. 

ואני נגעלת מהביצה הזאת... אם אנשים כאן מתנהגים כמו שמתנהגים. 

 

*סניף*

חבל שדקסטר והאנה הם רק דמויות בסדרה. 

רוצחים סדרתיים שמאוהבים, והורגים את כל הרע והמכוער בעולם. 

בחיי, אם יום אחד אהיה רוצחת סדרתית, אקח את גור למסע הרג וארצח את כל האנשים הרעים הללו שעושים כ"כ רע לאנשים אחרים. 

לא לי, לאחרים. 

כי מי שפוגע בי, אני מתגוננת. 

אבל אני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שישנם אנשים אחרים נפגעים ואין בכוחי לעזור להם. 

 

claw - יש באמת הרבה אנשים רעים שהיה טוב לעולם בלעדיהם...
כאלה ששמחים כשהם פוגעים במישהו.
אבל בסופו של דבר הם ישלמו את המחיר... הרע יחזור אליהם בדרך כלשהי. לא תמיד נגע מכך, אבל הוא יחטפו את מה שמגיע להם.

"אבל אני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שישנם אנשים אחרים נפגעים ואין בכוחי לעזור להם. " וזה למה את כזאת נשמה נדירה.

לפני 11 שנים
אניגמטית​(שולטת) - מבינה אותך ומזדהה ולשמחתנו, הרוע הוא לא הרוב בעולם.
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י