הארמון של מלכתא

לא הייתי כאן שלושה חודשים, אחרי שנתיים שבהן הייתי מחוברת לכאן כמו עם אינפוזיה. 

אני בנאדם מאוד נלהב ומלא רגשות, ממש "דם חם" כזה והשהות שלי כאן כמובן לא היתה בלתי מורגשת. 

עצבנתי הרבה אנשים, יצאתי על הרבה אנשים, חטפתי על הראש (לרוב לא בצדק, אבל ככה זה בעולם) ובעיקר הוצאתי המון אנרגיות.

באיזשהו שלב, שאלתי את עצמי: על מה ולמה? על שום מה? 

האם האנשים הוירטואלים, שתאורטית יכולים להיות טרולים וטרוליות, באמת ישאו השפעה כלשהי על החיים שלי? 

האם באמת איכפת לי מה יכתבו עליי אנשים עצובים וממורמרים, שניחנו ביכולת על-טבעית לפרש מהו טיבו של אדם- עפ"י הכתיבה שלו? 

והכי חשוב- למה אני כ"כ מתאמצת להכיר לאנשים את האמת האחרת? את עובדות החיים העצובות, את הצד האחר של המטבע?  

התשובה היא פשוטה, כי זאת אני. אני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שיש משהו לא-בסדר ואני לא עשיתי משהו על מנת לתקן אותו. ויש כ"כ הרבה דברים חשובים יותר לתקן בעולם הזה,שהעדפתי להתמקד בהם בשלושת החודשים הללו. 

תקופה לא קלה, שבה המון חרא נפל עליי... אבל הדפתי הכל בכוח האמת והצדק, שתמיד עומדים מאחורי המעשים וההחלטות שלי. 

בכל מקרה, אני בוחרת לסגור מעגל בשביל לא לחזור לכאן יותר. 

אני רוצה לומר תודה לקומץ האנשים שליווה אותי במאבק הלא מתפשר (ואולי המעט תמים?) שלי להשגת צדק במקום הזה.

אני באמת ובתמים רציתי לעזור לכולם, לכמה שיותר אנשים. זה לא הלך, כי בסופו של דבר כל הכוונות שלי רק הפכו לסיבה לאנשים מסויימים לתקוף אותי. 

אחד ממנהלי הפורום, שנושא אחריות ישירה להידרדרות המוסרית שלו, נהג לקלל אותי בפומבי ובאישי ולהפיץ עליי שקרים. וכשזה קרה, הבנתי שבפעוטון אין לי רצון לשהות. 

אני רוצה לבקש סליחה מנ', ס' וג' היקרים- שעשו הכל כדי להשיג אותי, למרות שלא הייתי זמינה בשום צורה שהיא. נ', שיהיה לך גיוס קל ואני מקווה שהצלחתי לעודד ולעזור כמה שאפשר. סליחה שלא הייתי שם כשהייתם צריכים אותי, אני מקווה שתבינו מאיזה מקום זה נבע. 

מאיזה מקום, באמת? 

הייתי צריכה לסדר את החיים שלי ואת החיים של הסובבים אותי, כי יש אנשים שבאמת תלויים בי. 

אני יכולה לזעוק לשמיים, לצעוק, לקלל ולהתעצבן- למה החיים לא הוגנים. אבל כאלה הם החיים, ובגילי השגתי מה שאנשים בני 40 לא השיגו בחיים שלהם- לא בזכות אלא בגלל שהחיים לא היו הוגנים אליי. 

יש ביטוי יפה שמשקף את מה שאני מנסה לומר- 

"בסוף הדרך הכל קל ונראה טוב, ואם הכל לא קל - סימן שאתה עוד לא בסוף הדרך". 

כנראה שעוד לא הגשמתי את היעוד שלי ולא הצלחתי בכל המטרות... אבל אני מנסה, כובשת גבעה אחר גבעה :)

שתהיה לכולם שנה טובה, 

שיהיה חג שמח, 

וחיים מלאי תובנות חיוביות.

בהמון אהבה, 

מלכתא.