לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 4:54
בא לי אותך.
אבל לא אותך של היומיום. ההחלטי, הנחוש, האסרטיבי ששולט בכל תחום ותחום בחיים שלו.
אלא אותך שרק לפעמים מבליח החוצה. הרעב, הזקוק, הנוטף צורך וחרמנות.
אותך שכל מה שרוצה זה שאני אשתיק לך את המח, אקח ממך את הזכות לקבוע ולהחליט. שאתפוס פיקוד על המלים והמעשים שלך, על הגוף שלך.
שתרגיש קטן, אהוב ומוגן, שקיים ברגע הזה רק לספק את הצרכים והחשקים שלי.
לנעול אותך מהבוקר ולהשאיר אותך ככה כל היום, כשהמפתח תלוי על הצוואר שלי מול העיניים שלך. שלא תשכח לרגע שאני מחליטה עליך היום. ואני אשתמש, אקח, אדרוש עוד ועוד ואבעל אותך מתי ואיך שיבוא לי. ואתה? רק תגנח, ותצעק ותמלמל ותתחנן לעוד ועוד ועוד מההרגשה המטורפת הזו.
ככה התעוררתי היום.
