אני קוראת לא מעט פוסטים של אנשים שמחפשים פרטנרים ראויים, מכל המינים ומכל המגדרים, אבל בעיקר של שולטים ושולטות.
פוסטים יפים ובעיקר מכבדים שמתארים את הנשלט/ת הראוי שהם רוצים, שמגיע להם.
שייכנע מרצון ובגדול יבטל את עצמו למענם, ויכנע להם בלב שלם ויקדיש את חייו למענם.
אין בזה שום דבר רע, הרי בגדול רובנו מחפשים את הפרטנר המושלם לנו, אבל האם עצרתם לרגע לחשוב ולשאול את עצמכם, האם אתם ראויים להתמסרות שלהם?
בעיניי זה משהו שחייב לעבוד משני הכיוונים, הלהיות ראוי.
כן אני מודעת לזה שמערכת יחסים בדס"מית אינה שוויונית והיא מבוססת על היררכיה, אבל עצם זה שהצהרתם שאתם שולטים/שולטות, לא באמת עושה אתכם כאלה, ובטח ובטח לא אומר שאתם עליונים ונעלים.
לנשלט שלכם מגיע שתחשבו עליהם, תתמקדו בהם ותקדישו להם לא פחות זמן ויחס מאשר שאתם מצפים מהם, בעיניי לפחות, אם אין הדדיות זה לא יקרה.
מה דעתכם?