תכתבי הוא אמר לי היום
ואני כהרגלי בקודש התחלתי עם התירוצים הרגילים: אני לא יודעת לכתוב., אין לי מה להגיד, מה אני מבינה בכלל,
יש כאן כל כך הרבה בלוגים מדהימים מי בכלל ירצה לקרוא אותי.
הוא הקשיב, אפילו בסבלנות שהייתה מפתיעה ואמר:
זה לא מה שבאמת עוצר אותך אז אולי די כבר לבדוק את עומק המים ותצללי כבר פנימה...
במקום לעוף עליי, או לטפס על הקירות, או לדפוק את הראש בקיר פשוט תכתבי.
על מה לכתוב?
על התחלות הוא ענה ולא הוסיף.
חשבתי על זה קצת, ואז חשבתי על זה עוד הרבה ואז לקחתי נשימה ארוכה והתחלתי.
הרבה מלים כבר נכתבו וייכתבו על התחלות וסיומים שבדרך כלל באים אחד אחרי השני.
היום חוויתי את שניהם ומה התוצאות רק השד יודע אבל אני בהחלט מוכנה להרפתקה.
תודה לשניכם שאתם מורידים אותי מהקירות, אני כל כך שמחה שיש לי אותכם בחיים.
נ.ב.
מי בכלל רוצה לאלף נמר?
הכי כיף להסתכל לו בעיניים ולפגוש אותו באמצע הדרך
לפני 12 שנים. 5 בדצמבר 2011 בשעה 22:35
