בואי ניפגש אמרתי לאש לפני כמעט שבועיים די בציפייה
שהיא תגיד לא.
להפתעתי ושמחתי הרבה היא קפצה על הרעיון.
לקחתי יום חופש, קבענו מקום ושעה והתחילה
ההמתנה.
על הדרך צורפו עוד 2 נשים שלא ממש הכרתי
אבל סמכתי כרגיל על אש אהובתי שלא תכזיבני
לעת זקנה.
הגעתי לעזריאלי במצב רוח מרומם, אחרי פגישה
קודמת ומהנה(שיט פתאום קלטתי שאפילו לא הצעתי
לשלם על הקפה ששתיתי -סליחה!!!) ולאחר התכתבות
הזויה ומשעשעת עם רדוש היקרה והחולה. הרמתי
טלפון לאש שבאה לאסוף אותי ואכן אספה אותי
אליה בחיבוק אוהב ועוטף. לידה עמדה פוסיקT
ואני אפילו לא זוכרת עם התחבקנו איתה. נטלי איחרה
ואנחנו בינתיים הלכנו לעשן וקצת להכיר.
נטלי הגיעה, כולה קטנה וחמודה ו׳ערה׳ לי הייתה חסרה.
בנות שלי, פשוט הוקסמתי. השיחה זרמה ללא הפסקה.
כמו שאמרתן כבר ממש לא הייתה הרגשת התחלה,
גרמתן לי להרגיש שייכת וחלק מכן, פתחתן ושיתפתן
וחלקתן איתי סיפורים אישיים, ואפילו לא הפריע לכן
שאני חדשה ולא מבינה. לא היה שום רגע של מבוכה
טוב ההסמקה במרפסת לא ב א מ ת נחשבת נכון?
תודה לכן על ערב מדהים, חברות יקרות, הוא בהחלט
לא היה אחרון. נקווה שפעם הבאה כל מי שרצה
ולא יכל להיות -יהיה.
לפני 12 שנים. 22 בדצמבר 2011 בשעה 1:42
