לומדת לדבר אחרת

מי שקצת מכיר אותי מכאן יודע שכל פעם אחרי משמרת או בילוי,
אני נוהגת לעשן במקום קבוע ולהירגע קצת מלחצי היום לפני שאני עולה הביתה.
כן כן לא משנה באיזה מזג אוויר, אפילו בקור המקפיא של ירושלים...אני שם.
אז אתמול, אני יושבת במקום הקבוע ומעשנת ומדברת בפלאפון, כשאני שומעת רעש של
מכונית העוצרת מולי, לא התייחסתי כל כך והמשכתי בשיחה כשאני רכונה למסך הקטן של האייפון כך שאני
לא ממש רואה מה קורה מולי. לאחר כמה דקות אני בעצם קולטת שלא שמעתי את הרכב נכבה או ממשיך לנסוע
והרמתי את הראש...כמה שהצטערתי על הרגע הזה. ממש מולי!!! יושב לו גבר ערבי ועושה ביד כאילו אין מחר!!!
לקח לי כמה שניות לעקל את מה שאני רואה ולפרוץ בצחוק היסטרי משהו של הלם קל, אך זה הספיק לו לפתוח את
החלון ולשאול אם אני רוצה להצטרף....
בזמן שאני בורחת משם כל עוד נפשי בי, עברה לי המחשבה שאולי הגיע הזמן לחפש לי מקום חדש להירגע בו,
כי זו כבר הפעם השלישית בשבועיים שזה קורה לי...
לא מאמינים? תשאלו את אש וסולנושקו שהיו איתי בטלפון בפעם הקודמת שזה קרה!