לומדת לדבר אחרת

אז נכון שאני בדרך כלל נוהגת להשתעשע או להתעצבן
כשאני פותחת את תיבת ההודעות שלי.
בחלקן אני אפילו משתפת את חבריי
אז כמו שירדתי וצחקתי
לפעמים גם צריך לפרגן:
בפוסט הקודם שלי מופיעה השורה "חם והלב רעב לשיר אהבה",
אחרי שעה אני נכנסת לראות הודעות ורואה כזו שנושאה : שיר אהבה בשבילך

עוד אבוא אל סיפך/ נתן אלתרמן

עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות.
עוד אצניח אלייך ידיים.
עוד אומר לך את כל המילים הטובות,
שישנן, שישנן עדיין.

כי ביתך העני כה חשך לעת ליל
ועצוב בו וודאי לאין סוף.
וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.

אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת היא שלך.

ומי אמר שאין כאן אנשים מדהימים?
תודה לך, אתה מקסים
}{