הוא הפתיע אותי.
חשבתי שהוא ינצל את ההזדמנות להתעלל בי עד הסוף, הוא הרי לא מסתיר שאחד הדברים האהובים עליו בעולם זה להציק לי.
הוא יודע כמה זה קשה לי, להיות במקום הזה, לנסות לוותר על אחיזת הברזל שלי בעצמי, בסביבה המיידית שלי.
לוותר על השליטה ולתת לו המושכות, להוביל אותי לאן שירצה, להשתמש בי כרצונו.
אבל הוא היה עדין, יחסית, באופן מפתיע.
כשהגעתי אליו הוא פגש אותי בדלת וחיבק אותי חזק, נישק את לחיי ולחש לי: תרגעי, זה אני, את יודעת הרי שאני מכיר אותך
יותר טוב משאת אפילו מכירה את עצמך, את בטוחה, כמה שמוזרה לך הסיטואציה הזו, תזכרי שאת איתי ולא עם מישהו אחר.
הנהנתי בראשי להסכמה, אפילו חייכתי אליו, חיוך קצת מסכן אבל בכל זאת חיוך.
הוא משך אותי לתוך החדר וראיתי שהוא סידר אותו במיוחד עבורי, מוזיקה חרישית ניגנה ברקע, משהו קיטשי ורומנטי
שבדר"כ מעלה בי גיחוך אבל הפעם הערכתי את המחווה, האורות היו עמומים והוא אפילו פיזר כמה נרות ריחניים בחדר,
המיטה הייתה פתוחה ומוצעת במצעים נקיים.
על המיטה הייתה ערימת בגדים, הוא הצביע עליהם, תתלבשי, ירה לעברי.
"מה רע במה שאני לובשת?"
מכה נחתה על ישבני, קפצתי בהפתעה.
"היום את לא שואלת שאלות, היום את עושה מה שאומרים לך, תזכרי מה את עכשיו, את השפחה שלי נכון?"
הסתכלתי עליו בהתרסה: "נסחפנו קצת, לא?"
הפעם המכה הייתה חזקה יותר, "ככה את רוצה להמשיך? "
"לא"
"יופי, אז תתלבשי מהר, ואל תגרמי לי לחזור על עצמי שוב פעם"
פניתי לצאת מהחדר להחליף בגדים
"לאן את חושבת שאת הולכת?"
"לאמבטיה"
"קודם כל מעכשיו את מסיימת כל משפט באדוני, ברור שפחה?"
"השתגעת??? אתה קצתתתתת לוקח את זה יותר מידי ברצינות"
הוא משך בשערי וקירב את פניי לפניו,
"אם את חושבת שאת הולכת להתמרד על כל דבר שאני אומר, את רק תסבלי יותר. תהיי שפחה טובה וצייתנית,
ואולי אפילו תהני מזה"
"כן אדוני", סיננתי מבעד לשיניים חשוקות כשבראשי אני מתכננת איך אני הולכת להתנקם בו כשאסיים לשלם על ההפסד שלי.
"יופי שפחתי, את רואה שזה לא היה כ"כ קשה, נכון?"
שתקתי. המלים נתקעו בגרוני וסרבו לצאת.
"אני מחכה שפחה"
"לא אדוני, זה לא היה כ"כ קשה"
"מצויין, ככה אני אוהב אותך, צייתנית קטנה שלי, עכשיו תתלבשי"
עמדתי מולו והתחלתי להתפשט, בהיתי בהלם בבגדים שהכין עבורי, שמלת מיני שחורה קצרצרה וחושפנית
שלא משאירה הרבה מקום לדמיון,לא משאירה כלום בעצם, חזיית תחרה שחורה, ביריות ונעלי סטילטו אדומות.
"אני אראה כמו זונה" הזדעקתי, אפילו תחתונים אין פה".
"זונות לא צריכות תחתונים, ואת הולכת היום להיות הזונה שלי"
"תחליט, זונה או שפחה"
את הצביטה החזקה בפטמות לא צפיתי.
"את הולכת להיות כל מה שאני אחליט שאת תהיי, ברור?"
"כן אדוני" מלמלתי דומעת. אני לא רגילה לכאב, גם לא אוהבת שמכאיבים לי, בכלל.
לקחתי נשימה ארוכה, זה הולך להיות לילה קשה אם לא אתחיל קצת לשתף פעולה, ואני הרי רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר.
התלבשתי במהירות וחיכיתי להוראות נוספות, הוא בחן אותי ארוכות, מבטו גורם לי להסמיק ולהתכווץ, הוא התיישב על המיטה ואמר:
"טוב מאוד, עכשיו תרדי על ארבע ותתקרבי אליי ככה, בזחילה, כמו כלבה טובה"
"מה עובר עליך??? השתגעת לגמרי???"
"אל תגרמי לי לקום אליך שוב, את תתחרטי על זה"
ירדתי על ברכיי והתחלתי להתקדם לעברו, כשבראשי אני מקללת אותו בכל שפה אפשרית, ואני יודעת לא מעט הרי, נעצרתי
כשהגעתי אליו והרמתי את מבטי אליו, משדרת לו כמה אני שונאת אותו כרגע. הוא חייך אליי, נהנה מהמצב,
"תראי מה קניתי במיוחד בשבילך כלבונת שלי" אמר והראה לי את ה"הפתעה" שלי, קולר עור שחור, כזה שקונים בכל חנות
לחיות. בהיתי בו המומה, המח שלי מסרב לעכל את מה שקורה פה.
"אתה לא באמת הולך לשים את זה עליי נכון?"
משיכה חזקה בשערי הוציאה קריאת כאב מפי, "את שוכחת את המקום שלך, כלבה, את גם לא פונה אליי כמו שציוויתי עלייך"
"סליחה אדוני", לחשתי, "אני מצטערת, אתה יודע שקשה לי עם זה אדוני".
"אני יודע ולכן עדיין לא איבדתי את הסבלנות שלי, אל תמתחי אותה, את הפסדת ותשלמי בכבוד"
הוא צודק, בגלל זה שתקתי כשרכן לעברי וענד את הקולר לצווארי, מזל שהוא לא קנה גם את הרצועה שבאה איתו, לא חושבת
שהייתי עומדת בזה.
"כמה שאת יפה ככה, שותקת אך מסתכלת עליי בעיניי רוצחת, אני חושב שאת צריכה להמשיך לשתוק עוד קצת, ויש לי דרך מצויינת
לסתום לך את הפה, תפתחי את הרוכסן של הג'ינס שלי, תוציאי את הזין מהמכנסיים ותמצצי אותו, תשתמשי בפה הפעיל שלך
לדברים אחרים, תענגי אותי עם הלשון שלך, תראי לי כמה את נהנית ממנו ומהזכות שנפלה בחיקך"
כאן לא התאפקתי ופרצתי בצחוק, "מאיפה הבאת את המשפטים האלה, קראת את מדריך הטרמפיסט לשולט המתחיל?"
הסטירה שהעיפה את הפנים שלי בכמעט 180 מעלות הוציאה ממני מהר את החשק לצחוק.
"כדאי מאוד שתתחילי להתייחס לזה ברצינות וזו הפעם האחרונה שאני אומר את זה, עוד הערה חוצפנית אחת ואת תגלי את נפלאות
הפלאג האנאלי שרק המחשבה עליו מכניסה אותך להיסטריה"
"לאאאאאאאאאא, סליחה אדוני, אני באמת מצטערת, אני אשמור את המחשבות שלי לעצמי מעכשיו, רק לא זה"
הוא חייך חיוך שבע רצון ומשך אותי קרוב עוד יותר בקולר,
"לעבודה זונה, וכדאי מאוד שתשקיעי את עצמך במשימה, תספקי את האדון שלך"
טוב הפוסט הזה ארוך הרבההההההההה יותר משחשבתי שהוא יהיה, אבל מכיוון שהבטחתי לו סשן מלא,
אצטרך לכתוב אותו בחלקים אחרת הוא יצא ארוך יותר מ "50 גוונים של שעמום".
אז המשך יבוא...
