בזמן שרוב הארץ נהנית מסופות, גשמים ושאר תופעות חורף, אני יושבת במקום האהוב עליי באילת, מרוחה על ספה שנושקת לקו המים בחולצה קצרה ואוכלת ארוחת בוקר. כן אני יודעת שעכשיו 7 בערב אבל ככה אני בחופש.
כמו שיש את האנשים שחושבים שכולם תיירים כמוהם, יש את אלה המשוכנעים שהם התיירים היחידים.
מולי עוצר אחד כזה, שטרנינג הניילון המרשרש שלו והמצלמה הענקית התלויה על צווארו מסגירות לי מייד את מוצאו (חבר העמים למי שלא מכיר את התופעה).
הוא מחייך אליי ואני מחייכת חזרה בנימוס לאיש המוזר, אבל אז בלי שהחיוך יורד לו מהפנים הוא מפטיר ברוסית:
"בתיאבון שרמוטה".
אני לא יודעת מה עבר לאידיוט בראש אבל אני חושבת שהוא לא ממש ציפה שאני אעזוב את הסלט שלי ואגש אליו (גם עדיין מחייכת), אעיף לו סטירה מצלצלת שתשאיר סימן ברור על לחיו האדומה ואענה לו ברוסית טהורה (פחות או יותר) תודה בבון מסורס.
חייך אותי לגמרי החי בסרט הזה.
&sns=em
