אני: אמא, למה את עושה לי פרצופים?
אמא : אני? פרצופים? מתישהו עשיתי למישהו פרצופים?
אני: ....
אמא : טוב, את באמת לא יודעת?
אני (מזדהה עם הגברים שהנשים שלהם אומרות להם טוב אם אתה לא יודע מה עשית אני בטח שלא הולכת להגיד לך):
אם הייתי יודעת למה לא הייתי שואלת....
אמא : את זוכרת שביום שלישי הלכת למסעדה ליום ההולדת של ד'?
אני : כןןןןןןן?
אמא : ואת הזמנת שם אורז עם חלב קוקוס ועוף שלא הצלחת לסיים והבאת הביתה?
אני : אמא! אני מזדקנת פה! מה הבעיה עם האורז שהזמנתי ובקושי אכלתי???
אמא : איך יכלת להזמין אורז במסעדה כשיש לך בבית אורז כ"כ טעים שאני הכנתי? מה שאני מבשלת לך כל
החיים כבר לא טוב לך?
אני : את מודעת לעובדה שהיום כבר יום ראשון נכון???
אמא : מה אני אעשה שלקח לך כ"כ הרבה זמן לשים לב שמשהו לא בסדר?
כאן כבר נשאר לי רק להחליט אם לצחוק או לבכות.
אני כהרגלי כמעט בקודש, בחרתי לצחוק.