"איך היית מגדירה אהבה בכמה מילים"
זו ההודעה שחברתי שמתחתנת בקרוב שולחת
לי ללא התרעה מוקדמת.
פחחחח מצאת את מי לשאול, הייתה התגובה
האוטומטית שלי.
מישהי שטובה במלים נעניתי.
אבל לא באהבה החזרתי לה.
שאלה תמימה, שקשורה בוודאי לאחד הריטואלים
ההזויים שאנשים שמתחתנים עושים בשביל
שהחתונה שלהם תהיה קצת יותר מיוחדת.
מקובל ולגטימי, גם לי יש התקפי קיטש כמו
שפיסטוק מאשים אותי בהם.
אבל איך שהשאלה שלה זרקה אותי.
כזאת אני, בעצם לא מדוייק, אני יודעת לאהוב,
הו כמה שאני יודעת, ולא רק אהבת אישה לגבר,
אבל זה אף פעם לא זה, "זה ליד", כמו שאהב
להגיד צדי צרפתי.
האהבה שלי אף פעם לא מדוייקת.
או שאני אוהבת את מי שלא רוצה/צריך את
האהבה שלי, או שאני אוהבת אבל לא מספיק,
או לא בצורה שהאהוב היה רוצה להיות נאהב.
וכמובן שאני גם לא מאוהבת במי שמאוהב בי.
עצוב שזה מה שכנראה יהיה כתוב על המצבה שלי.
"טובה במלים אבל לא באהבה".
