לפני 9 שנים. 15 באוגוסט 2015 בשעה 23:26
אני כבר לא מאמינה לו כשהוא אומר שהוא אוהב אותי.
לא לזה שישן במיטה שלי בחדר ליד כשאני כרגיל לא מצליחה להירדם, לו אני דווקא מאמינה, הוא גם אוהב אותי יותר מידי.
אבל אני לא מאמינה ללו אחר עכשיו.
בעצם רק לרוב אני לא מאמינה לו, כי יש רגעים בודדים כאלה שפתאום נפלט לו משהו שהוא בכלל לא שם לב אליו, משהו בסגנון של פעם, כשידעתי שלאהוב אותי בא לו טבעי,
כשהאהבה הזו הייתה חלק ממנו וכמה שהייתי בטוחה בה.
ברגעים הבודדים האלה אני נרגעת, ומחייכת לעצמי, כי אני מבינה שהאהבה הזו עדיין קיימת, רק קבורה עמוק עמוק ויוצאת רק ברגעים קטנים של חוסר מודעות ואני מאושרת.
עד שהוא שוב שוכח אותי כמה דקות אחרי זה.
חזרתי לא להאמין לו.
