לפני 9 שנים. 16 בנובמבר 2015 בשעה 23:27
נברתי עכשיו בארכיון של מאות
הפוסטים שהעליתי לטיוטא (4
שנים פעילות מאוד לא הולכות
ברגל הרי)
ונתקלתי בקטע הזה שלפני 3
שנים בערך כתבתי למישהו
שהכרתי כאן שלשמחתי הרבה
כבר לא חלק מהחיים שלי.
זה גרם לי להבין איזה ביה"ס
עברתי כאן וכמה גדלתי, אפילו
בגילי המופלג. לא רק על בדס"מ
למדתי, בעיקר על החיים,
על אנשים ועל עצמי במיוחד.
למרות כל הציניות הטבעית שלי
והחשדנות שפיתחתי כאן כלפי
אנשים, במיוחד אלה שמדברים
הרבה ועושים מעט אם בכלל,
אני שמחה לגלות שעדיין לא
איבדתי את האופטימיות שלי,
כי אני בכל זאת מקווה שאמצא
מתישהו מישהו שיגרום לי
להרגיש כך שוב, רק שהפעם זה
יהיה אמיתי.
"חלומות נעימים על רגעים
קטנים של אושר.
חיוכים שהולכים ומתגברים
ומפזרים חמימות בכל הגוף.
צחקוקים של ילדה והרגשה
בטוחה."
