יש את המשחק הזה של הילדים,
המשחק הזה שצריך להתאים
צורה למקום שלה. חלק עגול
לחור עגול, חלק מרובע לחור
מרובע, משולש למשולש וכן
הלאה. לא משנה כמה תנסו,
לא תצליחו להכניס את המרובע
לעיגול או את העיגול למרובע.
זה פשוט לא עובד.
אני מרובע, לגמרי. אני קווים
ישרים וארבע פינות. מאז
שהכרתי אותך זה השתנה טיפה.
את מצליחה לעגל לי את הפינות.
לשייף אותן לאט לאט, לגרום לי
להאמין, לחשוב ולדעת שאני יכול
גם שונה. כי את שונה.
וזה לא שאני מתאים את עצמי,
אני לא. אני הכי אני. וזה עובד.
זה פשוט טבעי לי גם לרצות(רצון)
אותך בדרך שלי וללמד אותך
לענג אותי בדרך שלי וגם ללמוד
לענג אותך על פי רצונך.
ואני רוצה להיות שם. אני רוצה
ללמוד אותך ולחקור אותך
ולתפוס אותך ולא לשחרר.
אני מרובע ואני אשאר מרובע.
רק עם פינות כבר לא כל כך
חדות. עם פינות טיפה מעוגלות.
כשאני איתך. כשאני שלך.
וזה אני. מולך.
מרובע עם פינות משוייפות.
מרובע עם פינות שהן לא פינות.
אדם שיודע מול מי הוא.
הוא מול בחורה שיודעת מי עומד
מולה.
ואת מדהימה אותי. בכל משפט,
מילה ואות שיוצאת ממך.
